זמן ומוטיבציה
היזכרות
היזכרות תשתפר כאשר למשיבים ינתן מפסיק זמן כדי לחפש בזיכרון.
בכלליות,
באירועים ספציפיים יכולה לקחת עד כמה שניות )למשל, 1985 Abelson, & Black, ,(Reiser, וניסיונות חוזרים להיזכר, יכולים להביא לאחזור מידע נוסף, גם לאחר מספר סביר של ניסיונות קודמים )למשל1981, Hollan, & Williams .( למרבה הצער, לא סביר כי למשיבים יהיה מספיק זמן לעסוק בניסיונות אחזור חוזרים ונשנים ברוב סיטואציות המחקר. יתרה מכך, הם עלולים
לעתים קרובות להיות חסרי מוטיבציה לעשות זאת גם כאשר יש להם את הזמן.
ושהם צריכים
תדרוך ישיר שן המשיבים שהשאלה הבאה היא מאוד חשובה,
בהתאם לכך,
להשתדל לעשות את המיטב ולקחת את כל הזמן שדרוש להם, נמצא כמשפר היזכרות )למשל,
הוראות כאלה הן חשובות במיוחד בראיונות
.(Cannell, Miller, & Oksenberg, 1981
טלפוניים, היכן שהמשיבים )והמראיינים( מרגישים חוסר-נוחות עם רגעי השקט שמלווים מחקרי
15
היא השימוש בשאלות מיותרות.
אפשרות אחת להביא למשיבים זמן נוסף,
זיכרון נרחבים.
במקום לשאול, "באיזה מין השירותים הבאים השתמשת במשך החודש האחרון,"? ניתן לשאול "השאלה הבאה שלנו היא על השירותים שבהם השתמשת בחודש האחרון. אני אקרא לך רשימה
של שירותים. נרצה שתגיד לנו באיזה מהם השתמשת בחודש האחרון." נמצא כי אסטרטגיה זו
משפרת את דיוק ההיזכרות למרמה מסוימת, כפי שהיה העידוד הישיר לקחת את כל הזמן
שדרוש )עבור סקירה, ראה 1981 al., et .(Cannell תדרוך המשיבים לגבי חשיבות המשימה ושהם צריכים לקחת את כל הזמן על-מנת להגיע לתשובה המדויקת מהווה אחת האסטרטגיות המועילות הזולות ביותר שהחוקר יכול ליישם. עם זאת, שימו לב כי יש להשתמש בה בצמצום
והיא עלולה לאבד ממהימנותה עבור מספר שאלות רב מדי בתוך הראיון.
הכוונה זמנית של החיפוש פחות ברור אינטואיטיבית הוא שהכוונת האופן שבו המשיבים מחפשים בזיכרון יכולה להשפיע על איכות ההיזכרות. באופן ספציפי, היזכרות טובה יותר יכולה להיות מושגת כאשר המשיבים מתחילים עם אירוע ההתנהגות האחרון ביותר והולכים אחורה בזמן, מאשר כאשר הם מתחילים
בתחילת תקופת ההתייחסות תוך התקדמות קדימה בזמן ) למשל, 1985; Fathi, & Loftus 1981 Leonard, & .(Whitten לפי ההנחה, הדבר קורה בגלל שהזיכרון עבור אירועים אחרונים הוא עשיר יותר, ומקרים שנזכרים בהם יכולים לשרת כרמזים כדי להיזכר בקודמות. עם זאת, לא
ניתן להבחין ביתרון זה כאשר לחומר יש סדר זמני או סיבתי, כלומר כאשר האירועים הקודמים
מובילים לוגית אל האירועים הבאים. במקרה הזה, סדר כרונולוגי של היזכרות הוא עדיף יותר,
למרות שהשוואות ניסיוניות רלוונטיות לא קיימות.
קביעת תאריכים למקרים שנזכרו
כי המשיבים נזכרו בהצלחה או בנו מחדש כמה מקרים ספציפיים של
באופטימיות,
נניח,
ההתנהגות הנחקרת. על-מנת לעבור מאירועים אלה לדיווח תדירות, הם צריכים לקבוע עבור כל מקרה מתי הוא התרחש בתוך תקופת ההתייחסות. הדבר דורש שהם יבינו את גבולות תקופת
ההתייחסות ושהם יוכלו לקבוע א התאריך של כל מקרה השייך לתקופת ההתייחסות הזו. תקופות התייחסות שמוגדרות במונחים של מספר שבועות או חודשים רגישות מאוד לפרשנויות
"יכול להתפרש כהתייחסות לשנה
החודשים האחרונים
"במשך 12
המונח
למשל,
מוטעות.
הקלנדרית האחרונה, ככוללת או לא-כולל את החודש הנוכחי, וכו' 1987) al., et .(Bradburn
"באיזו תדירות מאז ה1-
למשל
עיגון תקופת ההתייחסות בתאריך ספציפי,
בדומה לכך,
במרץ,"?… לא עוזר במיוחד מכיוון שהמשיבים לא יוכלו לקשר בין תאריך מופשט לבין זיכרונות
משמעותיים. דרך מועילה יותר לעגון את תקופת ההתייחסות הוא השימוש באדם בולט או
Loftus & Marburger,
שאליהם מתייחסים כ"נקודות ציון זמניות" )
באירועים ציבוריים,
.(1983 למרבה הצער, נקודות ציון משמעותיות לא תמיד קיימות, למרות שניתן להשתמש בחגים חשובים )כמו ערב השנה החדשה או יום העבודה – Day .(Laborבמקרה הזה, מועיל לשאול את המשיבים מה הם עשו במשך החג הזה, להעלות זיכרון ספציפי שיכול לשרת כעוגן עבור קופת
ההתייחסות.
16
למרות זאת, גם בתנאים אופטימליים תיעוד אירועים סביר שישקף "כיווצים" גם אחורה וגם קדימ." כלומר, מניחים כי אירועים רחוקים קרו קרוב יותר מאשר באמת ")כיווץ קדימה," בעוד שאירועים קרובים נראים כאילו קרו לפני זמן רב יותר מבאמת ")כיווץ אחורה," עבור סקירות
Bradburn, Huttenlocher, & Hedges, 1994; Sudman et al., 1996,
ומודל תיאורטי, ראו
.(chapter 8
