מחקרים אחרונים מראים קשר גנטי בינוני. שנית, BDD מתרחש בהקשרים סוציו תרבותיים במקומות בהם שמים דגש על אטרקטיביות ויופי ואנשים עם BDD תופסים יופי כמרכיב ראשוני בערך העצמי שלהם. סיבה
לכך שזה קורה יכולה להיות קשורה בעובדה שבילדות התייחסו יותר למראה שלהם מאשר להתנהגותם. אפשרות נוספת זה שהם נשפטו או בוקרו על המראה שלהם, מה שגרם להתניה של גועל, בושה , אשמה או חרדה לגוף או לחלקיו. מחקר מצא שבין סובלים מBDD מצאו שבין 56 או 68 אחוזים דיווחו על היסטורי של הזנחה רגשית או התעללות רגשית ובערך 30 אחוזים דיווחו על היסטוריה של התעללות פיזית או מינית, או
הזנחה פיזית.
בנוסף, עדות אמפירית ניכרת מדגימה שאנשים עם BDD מראים קשב מוטה וניתוח מוטה למידע שקשור לאטרקטיביות שלהם. הם קשובים סלקטיביים למילים חיוביות או שליליות כמו מכוער או יפה יותר מאשר
למילים רגשיות שלא קשורות למראה, והם נוטים לפרש הבעות פנים עמומות כבוז או כעס מאשר ביקורת. כשמראים להם תמונות שלהם ששונו להיות יותר או פחות סימטריות מאשר במציאות הם מראים אי התאמה
גדולה יותר מביקורת בשיפוט שלהם בין הפנים האמתיות לבין הפנים האידיאליות. כשהתבקשו לבחור
תמונות שתאמו יותר לפנים שלהן, הבחירות של הביקורת היו יותר סימטריות מאשר הפנים האמתיות שלהן,
הטיה שלא הייתה קיימת אצל ה.BDD בנוסף לכך מחקרי FMRI מצאו שמטופלים עם BDDהראו הבדלים
בסיסים בעיבוד הוויזואלי של פרצופים של אנשים אחרים ביחס לביקורת. באופן ספציפי, הם הראו הטיה לחילוץ פרטים מפורטים מאשר פרטים הוליסטים ורחבים שהוציאו הביקורת. מחקר נוסף הראה כשנבדקים עם BDD הראו תמונה של הפנים שלהם, הם הראו אקטיבציה גדולה יותר מאשר הביקורת באזורים המוחיים שקשורים לתהליכי אינהיביציה והקשיחות של חשיבה והתנהגות (קורטקס אורביטלי וזנבי.) בדומה לכך בהשוואה לביקורת מטופלים עם BDD הראו ביצוע לקוי במשימות שמדדו תפקודים ניהוליים שמופעלים על ידי הקורטקס הפרה פרונטלי. בין אם הגורמים האלה הם סיבתיים או לא עדיין לא ידוע אבל כן ידוע שקיימת
הטיה ופגיעה בעיבוד מידע במינימום גורם לשימור ההפרעה כאשר היא התפתחה.
טיפול בBDD
דומה לטיפול ב.OCD יש עדות מסיומת לכך שSSRI גורם לשיפור בינוני. אבל העובדה שלא תמיד זה עוזר, אפשרי שמנות לא תואמות נתנו ובכך מוביל להערכת חסר של ההשפעה שלהם. באופן כללי נראה שמנות גבוהות של התרופות נדרשות לתת טיפול אפקטיבי לBDD ב יחס ל.OCD בנוסף לכך גרסה של CBT
מדגישה חשיפה ומניעת תגובה הראתה שיפור של 50 עד 80 אחוזים.
Hoarding disorder
חלק מהסיבה לכך שאגרנות כפייתית נהייתה במרכז המחקר נובעת מהבנה שבממוצע אגרנים מוגבלים גם מבחינה חברתית וגם מקצועית מאשר אנשים עם OCD בלי סימפטומים של אגרנות. הם בסיכון גבוה לשריפה, נפילה, סניטציה גרועה ובעיות בריאות. בנוסף יש התקדמות מעטה בטיפול. מחקרים מראים מצאו שהתרופות שמשמשות לOCD לרוב לא אפקטיביות בטיפול בסימפטומים של אגרנות למרות שכמה מחקרים הציעו שיש נוגדן דיכאון אחד שיכול להיות יעיל במידה מסוימת. טיפול התנהגותי מסורתי שמשתמש בחשיפה ומניעת תגובה גם הוא פחות אפקטיבי מאשר OCD מסורתי למרות שיש כמה טיפולים חדשים ומבטיחים
יותר אינטנסיביים וארוכים שכוללים ביקורי בית שנראים יותר אפקטיביים.
מחקרי הדמיה מצאו שאנשים עם OCD שיש להם סימפטומים של אגרנות מראים צורות של אקטיבציה באזורים מוחיים כאשר הסימפטומים מעוררים. האקטיבציה הזו שונה משל OCD בלי תסמיני אגרנות. זה הוביל חלק מהחוקרים להציע שאנשים עם אגרנות שונים מאנשים עם .OCD המסקנה הזו עקבית עם כמה
ממצאים שהראו חוסר תגובתיות לתרופות של OCD ובנוסף עם ממצאים על גנים שונים לשניהם.
