שטר הפירעון של המהפכה הבלתי נראית

בשנות ה80- אופשרה הקמת ממשלת אחדות לאומית מסיבה אחת- מהפכת ההפרטה שעיצבה מחדש את

דמות החברה הישראלית תוך הגדלת האי שוויון הכלכלי והשיסוע המגזרי. בשנת 2002 התפרקה ממשלת האחדות בנימוק של אי הסכמה על סדרי העדיפויות החברתיים של תקציב

המדינה.

 

שלושה מהלכים גרמו לאובדן הלגיטימציה הציבורית למדיניות ההפרטה:

(1   תקציב המדינה בישר על פגיעה במעמדות הנמוכים.

(2   התעצמות המחאה החברתית.

(3    היחשפות בעלי ההון כפועלים לכך שהשליטה העקיפה שלהם במשק ובחברה תהפוך לשליטה

ישירה ע"י עיסוק פוליטי.

 

אתוס ה"יחד:"

 

אתוס ה"יחד" היה חלק מתבנית העומק של הזהות הישראלית- מסורת יהודית, חינוך ציוני, רגש סוציאליסטי, איום קיומי ומאבק צבאי היו הבסיס הערכי והציוני שעליו נשענה המעורבות הציבורית והממלכתית בכלכלה ובחברה ואחריות הכלל לפרט. הוא הציג את הניסיון להפרטה כיסוד זר לחוויה

ולזהות הישראלית וגרם לחוסר לגיטימציה להפרטה.

 

מחוללי ההפרטה, מעמדות הביניים עמדו בפני סתירה תודעתית שהייתה עלולה להקשות על יישום ההפרטה ולכן המאבק למען הפרטת התודעה נועד לערער את הנחות היסוד המוסריות, האידיאולוגיות וההיסטוריות של תרבות ה"יחד" ושל הסדר החברתי שנגזר ממנה, ולהפוך את עקרונות חברת השוק והתחרות החופשית ל"מצב טבעי" המצדיק את פירוק מדינת הרווחה ודחיקת חלקים מהאוכלוסייה למצב

של חוסר שוויון ובטחון. הם לא תקפו את אתוס ה"יחד" אלא השתמשו בעוצמות הרגשיות שלו לטובת המדיניות וכך טשטשו את הניגוד בין רווח פרטי לשירות הציבורי, הסוו את העובדה שריכוז ההון בידי מעטים יגרום לחוסר בטחון

בשכבות  רבות באוכלוסיה וגם באר תבנית מדומיינת של "יחד מופרט."

 

התקשורת שימשה כ"סוכן" להפצת ה"יחד המופרט-" ריכוז השליטה בעיתונות ובטלוויזיה בידי ברוני התקשורת לווה בהכפפת התכנים הכתובים והמשודרים להגיון השוק. ככל שיותר ברוני הון יהיו קרובים יותר לתקשורת, היא תופרט יותר ותהפוך את היגיון הרייטינג למסנן שהמציאות מפורשת דרכו ומבטיחה

את העצמת יחסי הכוח הקפיטלסטיים- ומהווה גורם מרכזי בהפרטת התודעה. ערוץ 2 השתמש בסמלי הממלכתיות כדי לשלול את יסודותיה הציבוריים ולהפריטה. הטענה שהתקשורת וטענה היא "הרשות הרביעית" המייצגת את הציבור מול המדינה מסווה את העובדה שהתקשורת חותרת להגדלת רווחיה ולכך תכלית העשייה הציבורית שלה היא הגדלת הרייטינג ולא האינטרס הציבורי

זו בעצם מכוונת לערעור הלגיטימיות של מעורבות הפוליטיקה כדי שהמעורבות תתבצע ע"י השוק.

 

הסיקור של נושאים חברתיים מתרחב ככל שגוברת המצוקה הכלכלית בגלל הפרטת המדינה. אופי הדיווח

מנתק את העוני מהקשרו החברתי ומונע דיון בחלופות למשטר הקיים.

 

הממלכתיות המופרטת שימשה כסוכן להפרטת תודעתם של הישראלים- הטשטוש המכוון בין הממלכתי לפרטי הקל על ההפרטה של השירותים החברתיים )בריאות, חינוך.( לדוגמא- נהוג בישראל ביטוח בריאות  ממלכתי, אבל הרמה שלו מותנה בביטוחים פרטיים וכך בעצם הופכת הבריאות לסחורה שחלים

עליה חוקי השוק.

 

ביקורת קשה נמתחה על הפרטת החינוך והבריאות על ידי ארגונים חברתיים כי היא פוגעת בשכבות ציבור  רחבות, ונתקלה באדישות מכיוון המעמדות הנהנים מההפרטה ומכיוון שהפרטת החינוך והבריאות

מתנהלת  בתבניות המוכרות של הממלכתיות המופרטת המוכיחה את יעילותה של הפרטת התודעה.

 

 

 

הציונות והפוסט ציונות:

 

הציונות היוותה מכשול תודעתי. היא מעניקה מסגרת ומשמעות לקיום הציבורי של חלקים רחבים באוכלוסיה )מבנים כלכליים וחברתיים( והיא סוג של הנדסה חברתית שחותרת לעצב "חברה חדשה" ברוח הסוציאליזם האוטופי. לכן, ערעור המעמד של האידיאולוגיה הציונית נעשה תנאי להפרטת התודעה

הציונית ובכך עזרה הפוסט-ציונות.

 

הפוסט-ציונות ייצגה את האינטרסים של העילית הכלכלית והיא אתוס נגדי המשלב יסודות מתוך הניאו

ליברליזם והפוסט מודרניזם כהגיון הכלכלי והתרבותי של הקפיטליזם המאוחר והחלה בשלילה של האידיאולוגיה הציונית וגינוי מוסרי של אופן הגשמתה בפועל. היא התגלתה כנשק יעיל נגד הציונות כי היא תקפה את יומרתה לשדר ערכים של מוסר וצדק אישי, חברתי, לאומי ואוניברסאלי שמהם היא שאבה  את הלגיטימציה שלה- היא הציגה את הציונות מבחינה מוסרית כתנועה שעשתה רק עוול כלפי יהודים וערבים כאחד- שלילת הגולה, הפקרת היהודים בשואה, טיהור אתני של הפלשתינים, סלקציה של

העולים וכו.'דווקא מבחינה היסטורית, הפוסט-ציונות מנסה להסתיר את העובדה שגם בתוך הציונות היו

מתנגדים לעוול המוסרי חברתי שנעשה. של  הפוסט-ציונות בעצם אמרה שהזיקה אל ה"יחד" הישראלי אינה מוסרית מיסודה ומכתימה את הפרט והדרך היחידה להתנתק מהעוול הזה הוא שלילת יסודותיה האידיאולוגיים ופירוק מבניה החברתיים

הציונות.

 

בנוסף לאשמה שהוטחה באידיאולוגיה הציונית, דובר גם על יעילותה- הפוסט-ציונות הציגה את הוויסות הכלכלי והחברתי העומדים ביסוד הציונות ואת מדינת הרווחה הישראלית כנוגדים את רוח הזמן וכפן

נוסף של מדיניות הכפייה והדיכוי הציונית  העומדת למכשול בפני המימוש העצמי של הפרט הישראלי.

 

בתחילה זוהתה הפוסט-ציונות עם האגף הליברלי בשמאל הישראלי, אך במהרה הופיע גם זרם פוסט ציוני ימני שאימץ את אותה מערכת נימוקים שבה השתמש השמאל אך בצורה יהודית ושמרנית- גרסת ה"אין ברירה" שעל פיה הציונות ומדינת ישראל קמו תוך כיבוש, נישול וגירוש וכדי להתקיים המדינה תוסיף להזדקק לאמצעים אלו בעתיד. הגרסה אימצה גם את שאר הרעיונות בהם השתמשו בשמאל. הדבר לווה בהטלת ספק ביכולת הציונות לשמש מסגרת למדינה יהודית ובהדגשת הצורך באמונה חדשה. הזרם הימני הציע גם גרסה ישראלית ל"שמרנות החדשה" שפותחה בארה"ב ומעגנת קפיטליזם תחרותי במסורת

הדתית  ומספקת מסגרת אידיאולוגית לקידום הפרטת הכלכלה ופירוק מדינת הרווחה.

 

המאבק בציונות יצר מכנה משותף בין הפוסט-ציונות הימנית לשמאלית- שתיהן רואות ב"יחד" ובממלכתיות יסודות מדכאים ומעדיפות את כוחות השוק. אבל הזרם הימני מציג את הקפיטליזם כמעין "סדר טבעי," לעומת הזרם השמאלי שמגלה עמדה שלילית כלפי המדינה והשוק כאחד. אך מכיוון שכוח

הכפייה של המדינה גדול מזה של השוק- היא רואה בהפרטה תהליך שמשחרר מן דיכוי המדינה.