אקט סימבולי: רגשות אשם סביב עצם הקיום הפסיכולוגי. מילוי צרכיה בא על חשבון מישהו אחר (למשל להיות עול על ההורה, או אח שמקבל יחס אחר מההורים.) לאכול = הזנה, מילוי צרכים. נחווה כלא-מוצדק (לא מגיע לה) וכגורע מהאחר. (הסבר נוסף, אשמת ריקון בתרגום מילולי, בתרגום חופשי אשמת קיום. לא מגיע להן להיות, לאכול, למלא את הצרכים שלהן. נוקטות באקט שמסמל העלמות. כל פעם שאני ממלאת את הצרכים על חשבון מישהו אחר. כל נשימה באה על חשבון מישהו אחר, אני עול. נערות שגדלו בתור טובה ומרצה, וילד אחר היה "הדפוק" וקיבל את היחס. אני לא אמורה לקבל יחס. אני מרגישה שנותנים לי משהו
לא מוצדק שנגרע מהאחר).
פסיכולוגיית העצמי (היינץ קוהוט) כבסיס להבנת הפרעות אכילה – "הפחד לתפוס מקום" (פרופ' איתן בכר:) האנורקטית לא מאמינה שאדם יהיה selfobject עבורה, ולכן חוסמת את זה (ע"י להיות selfobject עבור
אבי פסיכולוגית העצמי. קוהוט מאמין
(קוהוט-
האחר, וכן שימוש בטקסים של אוכל כ)selfobject-
selfobject בשבילה, מישהו שנועד רק לספק עבורי צרכים כמו הורים בילדות.
שאנוקרטית לא מאמינה שיש
עם השנים הצורך שלנו בזה מתמן, אבל מעת לעת אנחנו צריכים אנשים כאלה. אנורקטית, בגלל חיים
המרצים, שבהם ציפו ממנה לרצות, מילוי צרכים נובע מאשמה. לא מאמינה שיהיו אנשים שהם selfobject’
בשבילה, והאוכל הופך להיות כזה, מנחם ניתן לשליטה).
בריחה מגדילה growth from flight
הרחבה של ספרציה-אינדיווידואציה לא פתורים. גיל ההתבגרות )puberty( נחווה לרוב כתקופה מגושמת
ומביכה, מלווה בחרדה נערה במיוחד תחוש פחד מהתבגרות מינית במידה ולא ביססה ערך-עצמי יציב
(תחושת שווי המבוססת על אישור חיצוני.)
רגילה לחוקים נוקשים וברורים, ורגילה להתאים עצמה לאחרים (למטפלים.) קושי לסבול שינוי וחוויות רגשיות.
בגיל ההתבגרות הכל יותר מסובך, קשה להיות "מושלמת…"
(נערות חשות בגיל ההתבגרות חשות הרבה פחד מהתבגרות המינית, אם אין לה תפיסת ערך עצמי יציב, וכל
תפיסת העולם מורכבת על איך תופסים אותה, הערך העצמי משתנה, הוא כולו חיצוני.
רגילה להתאים את עצמה לאחרים, יהיה לה יותר קשה לסבול חוסר וודאות, ושינויים של גיל הנעורים. יותר
קשה להיות מושלמת. החוקים הסביבתיים משתנים, אנשים סביבי מורדים אולי להיות מרצה זה לא הכי טוב).
AN כבריחה מהתבגרות מינית )puberty( בריחה ממיניות, הנתפסת כמסוכנת (למשל עקב המסר בבית-
הערה טראומטית של אב על החזה, טריגר) או בריחה מהתבגרות במובנה הרחב יותר.
אי-אכילה מאטה את ההתבגרות. AN מחלישה סממני מין. אמנוריאה (היעדר וסת)
מחקר משפחתי על אנורקסיה
◦ משפחה אופיינית: מוצלחת, דורשנית, שמה דגש על נראות כלפי חוץ, שמה דגש על הרמוניה – ולשם כך נמנעת מקונפליקטים. (דוגמא: אבא יוצא לסיבוב- קונפלקטים, להאשים את כולם חוץ
מעצמנו. אבא יוצא לסיבוב במקום להביע כעס. מעביר מסר שאי אפשר להביע רגשות)
◦ אימהות המגבירות מסרים מהחברה לגבי רזון, עושות בעצמן דיאטה, פרפקציוניסטיות, פחות מרוצות
ממשפחתן ( Rodin & )Pike (דוגמא: אמא מנסה לעזור)
◦ אימהות שחשות מעט תחושת שליטה וביטחון ביכולותיהן, ערך עצמי נמוך, עיסוק חזק באופן שבו
האחר תופס אותן-. העברה בין דורית.
ממדים חברתיים של אנורקסיה
בתרבות המערבית, לנשים רבות אידיאל הרזון חשוב מבריאות. בייחוד במעמד הביניים והעליון, נקשר לאושר, הצלחה, ערך עצמי. דיאטה, שליטה, ורזון נתפסים כאורח חיים לגיטימי ואף רצוי. האידיאל התרבותי מעודד
דיאטה שהיא הצעד הראשון במדרון…
התהליך החברתי זהה ל:AN– לעולם זה לא רזה מספיק! מחקר על תחרויות "מיס אמריקה" ותמונות אמצע
של "פלייבוי" מ1959- עד .1988 ירידה רציפה בהיקפים. 69% מתמונות האמצע, 60% מהזוכות בתחרויות, היו לפחות 15% מתחת למשקל הגוף הנורמלי. מחקר על כתבות דיאטה והתעמלות ב6- מגזיני נשים בין
1959 ל:1988- עלייה דרמטית ובייחוד ב8- השנים האחרונות למחקר
אם כי יש לסייג: מחקרים מאוחרים יותר, שכללו את שנות ה2000- מראים התמתנות מסוימת בטרנדים הללו
.)Franko et al., 2013; Luff & Grey, 2009(
האדרה של נשים רזות בטלוויזיה ובסרטים: ,MTV ערוץ האופנה, גברים עם עודף משקל בטלוויזיה: פי 2 עד
5 מנשים.
מחקר מ:1994- קשר חזק בין כמות שעות החשיפה לטלוויזיה (למשל, 8 שעות בשבוע) לבין חוסר סיפוק
ממשקל הגוף, גם בשליטה על משקל אמיתי (ניתן לשלול הסבר חלופי)
ישנם מחקרים אשר מראים כי מי שפגיע ומלכתחילה (בתחילת המחקר) חש לחץ להיות רזה, נפגע מחשיפה
לדימויי יופי של התקשורת המוצגים לו במסגרת המחקר: דימוי הגוף יורד, מאמצים לדיאטה עולים.
דוגמה: אתרי אינטרנט PRO-ANA
