פוביה ספציפית

 

 

 

פוביה מדם או זריקות, הסיבה להתעלפות מזווית אבולוציונית ואבולוציונית: בהתעלפות, האדם שנתקף עשוי

לעצור התקפה נוספת, ואם ההתקפה אכן קורת, הירידה בלחץ דם יצמצם איבוד דם.

 

conditioning: Vicarious מחקרי קופי רסוס הגדילו את הביטחון שהתניה כזו קורית. בניסויים האלה

cook and mineka הראו שקופים שגודלו במעבדה ולא פחדו בנחשים פתחו פחד פובי מנחשים דרך צפייה

בקוף שדה שהתנהג בפחד עם נחשים. פחד מובהק נרכש אחרי 4 או 8 דקות של חשיפה לקופים האלה, והפחד לא שכח אחרי 3 חודשים. הקופים יכלו ללמוד פחד דרך צפייה בווידאו של קופים פוחדים. מציע

שלמדיה יש תפקיד בהתניה כזו.

 

 

Londsorf מצאו שאינדיבידואלים שנושאים אחד או שני צורות של גן הטרנספורט של

סיבות ביולוגיות:

 

סרוטונין הראו התניית פחד משמעותית יחסית לאינדיבידואלים שלא נושאים את האלל.

 

הרכיב  הביולוגי  הוא  בינוני,  יש  ממשמעות  גם  לגורמים  סביבתיים.  בנוסף  הראו  שגורמים  תורשתיים

שמשפיעים על פוביה מחיות לא קשורה לתורשה של פוביות מורכבות, פוביה חברתית או אגורפוביה.

 

חרדה חברתית

תוספות לשיעור:

 

נתונים דמוגרפיים: בחרדה חברתית יש קו מורבידיות גבוהה, שני שליש מהסובלים סובלים מעוד הפרעת

חרדה באותה נקודת זמן בחייהם, ובערך 50 אחוזים סובלים מהפרעת דכאון באותו זמן. שליש משתמשים

באלכוהול כדיל להפחית את החרדה ולעזור להם להתמודד עם הסיטואציות המפחידות.

 

בנוסף, בגלל החרדה שלהם והנמנעות מסיטואציות חברתיות, אנשים עם חרדה חברתית בממוצע יש שיעורי

תעסוקה נמוכים ומצב סוציואקונומי נמוך ולשליש מהם יש פגיעות משמעותיות באחד מתחומי החיים.

 

לבסוף, ההפרעה היא עקבית, רק 37 אחוזים נרפאים באופן ספונטני בטווח של 12 שנים.

 

גורמים קוגניטיביים:

 

תפיסה של חוסר שליטה ואי צפיות )unpredictability(

 

להיות חשוף לאירועים שלא ניתן לצפות או לשלוט גם קשורים לפיתוח של חרדה חברתית. תפיסות כאלות מובילות להתנהגות כנועה ולא אסרטיבית שקשורה לפוביה חברתית. התנהגות כזו סבירה במיוחד אם התפיסה של חוסר השליטה נובעת מבעיה חברתית אמיתית שידועה שאצל חיות מובילה להתנהגות כנועה

ופחד מוגבר.

 

 

Emery and beck הציעו שאנשים עם חרדה חברתית נוטים לצפות שאחרים ידחו

הטיות קוגניטיביות:

 

אותם או יעריכו אותם באופן שלילי. הם טענו שזה מוביל לתחושה של פגיעות כשהם ליד אחרים שמהווים

 

Wells and Clarkהציעו מאוחר יותר שסכמות הסכנה של אנשים חרדים חברתית מהבילה

עבורם איום.

 

אותם לצפות שהם יתנהגו בצורה מביכה ולא מקובלת שתגרום לדחייה ואבדן מעמד. ציפיות כאלו מובילות

אותם להיות עסוקים עם תגובות גופניות וסטראוטיפים, תמונה עצמית שלילית בסיטואציה חברתית.

 

מעגל משני עשוי להתערב, אנשים עם חרדה חברתית התנהגות מביכה עשויה להוביל אחרים להגיב אליהם

בצורה פחות חברית ובכך לאשש את הציפות שלהם.

 

הטיה קוגניטיבית נוספת היא הנטייה לפרש סיטואציות עמומות כשליליות.

 

גורמים גנטיים: מחקרי תאומים הראו שיש תרומה גנטית בינונית לחרדה חברתית. בערך 30 אחוז מהשונות

המוסברת קשורה  לגנטיקה.  מחקרים מראים  שחלק  אפילו  גדול יותר של  השונות  של מי שמפתח חרדה

חברתית היא בהתאם לגורמים סביבתיים, קשורה מאוד ללמידה.

 

טיפול תרופתי: שלא כמו פוביות ספציפיות אפשר לטפל בחרדה חברתית עם תרופות. התרופות הכי יעילות הן תרופות נוגדות דכאון. בחלק מהמחקרים האפקט של נוגדי דכאון הושווה לטיפולי .CBT עם זאת בחלק מהמחקרים, גרסאות חשות של CBT נתנו שיפור משמעותי יותר מתרופות. יותר מכך, התרופות צריכות להילקח על פני תקופה ארוכה כדי לעזור להבטיח שלא יהיה .relapse יתרון משמעותי של CBT על תרופות

 

relapse נמוכים. לבסוף, מחקרים שהראו שמוסיפים

הוא שהוא מפיק שיפור שנמשך לאורך זמן עם אחוזי

 

גם לטיפול בפוביה ספציפית, לחשיפה, רווחי הטיפול מופיעים יותר מהר ובאופן

 

שמשמש d- cycloserine

ניכר יותר.