בתרבות המערבית, לנשים רבות אידיאל הרזון חשוב מבריאות. בייחוד במעמד הביניים והעליון, נקשר לאושר, הצלחה, ערך עצמי. דיאטה, שליטה, ורזון נתפסים כאורח חיים לגיטימי ואף רצוי. האידיאל התרבותי מעודד
דיאטה שהיא הצעד הראשון במדרון…
התהליך החברתי זהה ל:AN– לעולם זה לא רזה מספיק! מחקר על תחרויות "מיס אמריקה" ותמונות אמצע
של "פלייבוי" מ1959- עד .1988 ירידה רציפה בהיקפים. 69% מתמונות האמצע, 60% מהזוכות בתחרויות, היו לפחות 15% מתחת למשקל הגוף הנורמלי. מחקר על כתבות דיאטה והתעמלות ב6- מגזיני נשים בין
1959 ל:1988- עלייה דרמטית ובייחוד ב8- השנים האחרונות למחקר
אם כי יש לסייג: מחקרים מאוחרים יותר, שכללו את שנות ה2000- מראים התמתנות מסוימת בטרנדים הללו
.)Franko et al., 2013; Luff & Grey, 2009(
האדרה של נשים רזות בטלוויזיה ובסרטים: ,MTV ערוץ האופנה, גברים עם עודף משקל בטלוויזיה: פי 2 עד
5 מנשים.
מחקר מ:1994- קשר חזק בין כמות שעות החשיפה לטלוויזיה (למשל, 8 שעות בשבוע) לבין חוסר סיפוק
ממשקל הגוף, גם בשליטה על משקל אמיתי (ניתן לשלול הסבר חלופי)
ישנם מחקרים אשר מראים כי מי שפגיע ומלכתחילה (בתחילת המחקר) חש לחץ להיות רזה, נפגע מחשיפה
לדימויי יופי של התקשורת המוצגים לו במסגרת המחקר: דימוי הגוף יורד, מאמצים לדיאטה עולים.
דוגמה: אתרי אינטרנט PRO-ANA
אידיאל חברתי מול מציאות
הסטנדרטים הולכים ומתרחקים מהשגה עקב שיפור תזונתי המביא לעלייה במשקל הממוצע. (איכות המזון
עולה, אידאל הרזון רחוק מהמשקלים הממוצעים של ה)BMI
התנגשות בין התרבות לביולוגיה (מבחינה ביולוגית אנחנו אמורות לעלות במשקל, והתרבות מעודדת לרזון)
מביאה אותנו לחוסר סיפוק. האם מטרתנו ברת-השגה? כל אישה בנויה אחרת, הרבה נקבע ע"י גנטיקה,
ובכל זאת נלחמים עד למצב של הרעבה.
איגוד הרופאים הוציא הצהרה ב,2011 אזהרה על פוטושופ בתמונות של דוגמנות, אך לא הצליח להגיע
לחקיקה.
בישראל: חוק הדוגמנות, חוק הפוטושופ. דר רחל אדטו. אסור להציג בפרסומות או על מסלול ,דוגמניות עם
BMI פחות מ18 וחצי. אם עושים פרסומות עם פוטושופ לציין כמו עם סיגריה. מדינה ראשונה בעולם. מצד
שני לא בטוח כמה נאכף .
Ata,
לצערנו, לא נראה ש"תווית אזהרה" יעילה בשינוי מידת ההשפעה על דפוסי חשיבה ודימוי גוף (למשל:
)Thompson, & Small, 2013
מחקרים בין-תרבותיים
מחקרים מסוימים מראים אחוזי הפרעות אכילה נמוכים יותר בתרבויות לא-מערביות שבהן פחות דגש על רזון
50 נשים מצריות באוניברסיטה בלונדון לעומת 60 נשים מצריות מאוניברסיטאות בקהיר 1986( )Nasser, –
12% לעומת .!0% גם נשים אסייתיות שהיגרו לארה"ב
מטה-אנליזה 2003( Klump, & )Keel מצאה דווקא אחוזים דומים של AN בתרבויות שונות, כולל גם
תרבויות לא מערביות (קוריאה, אתיופיה, ניגריה, הודו, יפן) אך לא !BN
נראה כי סימפטומים מסוימים הם תלויי-תרבות, יותר מאשר אבחנה שלמה. סימפטומים כגון בולמוסי אכילה או טיהור נמצאו קשורים לחשיפה תרבותית. מחקר על האי פיג'י ( & Herzog, Gilman, Burwell, Becker, 2002 )Hamburg, והשפעות החשיפה לטלוויזיה: 7.9% לעומת 4.6% בולמוסים 1995( עד )1998 0% לעומת 11.3% הקאות! (איך מסבירים מחקרים סותרים? נראה שזה לא אבחנה עצמה תלווית תרבות, אנורקסיה קיימת, אלא הסימפטומים, מה אנחנו עושים כדי לרזות בתרבות. טקסי טיהור חשיפה תרבותית, בולמוסי אכילה יותר מערבי. במחקר על פיג'י, גילו עליה בבולמוסים, לא עליה מובהקת, אבל הייתה עליה מובהקת
בהקאות, על חלק מהסימפטומים של הפרעת אכילה).
