טיפול בבולמיה נרווזה

 

 

• טיפול תרופתי- תרופות נוגדות דיכאון נפוצות בטיפול בבולימיה. טיפול זה הפך נפוץ לאחר שגילו קורלציה

בין בולימיה להפרעות מצב רוח. ניתן לראות תוצאות תוך שלושה שבועות. התרופות גורמות להפחתה במספר

תופעות הזלילה וגם משפרות את מצב הרוח ומפחיתות עיסוק במשקל.

 

• -CBT הטיפול המוביל בבולימיה, נמצא שהוא יעיל יותר מטיפול תרופתי ומIPT- (טיפול אינטר-פרסונלי.)

הרכיב ההתנהגותי בCBT לבולימיה מתמקד בהפסקת גלגל ה"זלילה-טיהור" בכך שמלמדים לאכול מנות קטנות בתכיפות גבוהה. הרכיב הקוגניטיבי מנסה לשנות את הקוגניציות וההרגלים שמובילים להתנהגות כמו חשיבה  דיכוטומית של  חלוקת מזונות לטובים ורעים והבנה שאכילה של מזונות "רעים" לא בהכרח מובילה

לאיבוד שליטה מוחלט.

 

אחד הפיתוחים שנעשו לאחרונה בטיפול בהפרעות אכילה הוא אימוץ גישה טרנס דיאגנוסטית, כלומר, בלי לשים דגש על האבחנה הספציפית (אנורקסיה/ בולימיה,) וזאת משום שרוב המטופלים מראים סימפטומים

מעורבים (מדובר בסוג של .)CBT

 

טיפול ב:BED-

 

• בגלל הקו-מורבידיות הרבה בין BED ודיכאון, תרופות נוגדות דיכאון לעתים עוזרות.

 

• נמצא שתרופות שמונעות reuptake של סרוטונין ונורפינאפרין מובילות לירידה בתדירות התקפי האכילה

ולירידה גדולה יותר במשקל מאשר פלסבו.

 

• נמצא שגם לטיפול Psycho-Therapy) (Interpersonal IPT יש יתרון בטווח הארוך (שנתיים) על פני

CBT וקבוצת דיאטה.

 

בעיית ההשמנה :)Obesity(

 

השמנת יתר נהייתה בעיה בריאותית עולמית. בשנים 1980-2002 אחוזי ה"אוביס" שילשו את עצמם!

 

המחלה גורמת לסיכון מוגבר לבעיות רפואיות כמו עודף כולסטרול, מחלות לב, סכרת וסרטן.

 

לאנשים "אוביס" יש תוחלת חיים צפויה של 5-20 שנים פחות מהממוצע.

 

איך מודדים אם מישהו אוביס? BMI מעל 30 (מעל 40 זה אוביס חמור.)

 

משקל וסטיגמה- אנשים שסובלים מעודף משקל נשפטים בחומרה ע"י אחרים, כשאחת האשמות העיקריות בכך היא התקשורת, שמשרישה סטריאוטיפים שליליים על משקל עודף. סטיגמות על משקל מופיעות אפילו אצל אנשי רפואה שמאשימים אנשים עם משקל עודף במחלות שקשורות במשקלם למרות שמחקרים מראים

שעודף משקל מושפע מאד מגנים ופקטורים ביולוגיים וסביבתיים.

 

עודף משקל ו-DSM מבחינה דיאגנוסטית עודף משקל אינו הפרעת אכילה ואינו נכלל ב5 .DSM עם זאת, יש חוקרים שקושרים  סימפטומים  כמו  אכילה  קומפולסיבית  ו/או  חסרת  שליטה  לסימפטומים  של  שימוש

בחומרים והתמכרות לסמים. הדבר מתקשר גם לתיאוריה שמקשרת משקל והתמכרות לאוכל.

 

גורמי סיכון להשמנה:

 

גנטיקה   –  תכונות גנטיות כמו אגירת שומן שהיוו בעבר יתרון מהוות כיום גורם סיכון לעודף משקל (אנשים

שמוצאם האתני הוא ממדינות שהיו בסיכון לרעב סובלים יותר מעודף משקל.) גורם גנטי נוסף הוא מוטציה

גנטית ספציפית אשר קשורה בזלילת יתר, למרות שרק אצל 5% מהסובלים מעודף משקל נמצאה המוטציה.

 

הורמונים המעורבים בתיאבון ורגולציית משקל הגוף- לגוף האדם יכולת טבעית לאיזון מדויק ביותר (של כ- )!99.5% בין צריכת האנרגיה והוצאתה. הרגולציה מתבצעת בין השאר ע"י הורמון בשם לפטין, אשר גורם לתחושת שובע. הפרשת הלפטין עולה בעת שרמות השומן בגוף גבוהות וכך היא גורמת להפסקה בצריכת המזון. אנשים אשר גופם לא יכול לייצר לפטין ירגישו תחושת רעב תמידית. לרוע המזל, נמצא כי הזרקת לפטין כטיפול איננה יעילה, ושאנשים אלו "חסינים" להורמון. הורמון נוסף אשר אחראי לתיאבון הינו גרלין, שמופרש לקראת זמני ארוחה (אותם הגוף לומד,) ויורד בכמות לאחר ארוחה. תסמונת מפורסמת הקשורה בגרלין הינה

תסמונת פרדר-ווילי הנגרמת מאבנורמליות כרומוזומאלית, וגורמת, בין היתר, לרמות גבוהות של גרלין בדם.

הסובלים מהתסמונת הם בעלי רעב בלתי נשלט, ורובם מתים עד גיל 30 מעודף משקל.

 

השפעות חברה ותרבות:

 

אופי התזונה שלנו מושפע כמובן מהתרבות בה אנו חיים, והתרבות המערבית גורמת לנו להיות בסיכון יתר לעודף משקל, כשאחד הגורמים המרכזיים הוא לחץ הזמן: אנו נעים ברכבים ולא ברגל, אין לנו זמן להכין אוכל טוב, אז אנחנו קונים בחוץ – והכי מהיר לקנות אוכל מהיר… במשך הזמן, עקב ההתמכרות לאוכל מהיר ישנה

עלייה בכמות הצריכה הדרושה כדי להגיע לאותו הסיפוק. ברור, אם כן, מדוע אמריקאים נוטים לעודף משקל. מחקרים מראים כי מהגרים טריים לארה"ב רזים יותר מהאמריקאים, אך לאחר כ10- שנים במדינה משקלם

עולה משמעותית.

 

השפעות משפחתיות:

 

המשפחה מהווה מודל לחיקוי, כך שניתן לראות משפחות שלמות בעודף משקל (ואפילו בעל החיים שלהם.)!

 

מצבי רוח של לחץ ו"נחמה:"

 

נמצא כי אנשים אוכלים בתגובה למצבי לחץ שונים. ממצא תומך מצא כי בקרב אנשים בעלי הפרעות חרדה

רבים היו בעלי עודף משקל, זה מרמז על אופן התמודדותם עם מצבי הלחץ (הציעו כיווניות למתאם,

לחץ←אוכל.)

 

נתיבי ההשמנה:

 

באופן כללי הגורמים לעודף משקל הינם גנטיים, סביבתיים ותרבותיים. עם זאת, מדד מנבא מרכזי בהקשר

להשמנה הוא זללנות Eating( .)Binge זללנות מובילה לעודף משקל בשתי דרכים מעגליות:

 

.1 תחושות שליליות ←זללנות←עלייה במשקל←תחושות שליליות וחוזר חלילה…

 

.2 לחץ חברתי להרזות←דיאטה←שבירה בזללנות←כשלון בדיאטה←לחץ חברתי להרזותוח וחוזר חלילה…

 

הטיפול בעודף משקל:

 

• שינוי אורח חיים- למען הרזייה הוא דבר קשה מאוד. הגוף מתנגד בהרבה צורות. נמצא כי השיטה

המפיקה את התוצאות הטובות ביותר (לאורך זמן) הינה חברות בקבוצת "שומרי משקל."

 

• תרופות- שני סוגי תרופות: מדכאי תיאבון ומונעי ספיגה של האוכל לדם. מהתרופות המונעות תיאבון, יש

כאלו שפועלות על המוח התיכון, דבר שמחזק את ההתייחסות לעודף משקל כתוצאה של התמכרות.

 

• ניתוח "בריאטרי-" ניתוחים כגון  הצרת  קיבה,  הסרת שומן  וכו.' זוהי  השיטה שמפיקה  את  התוצאות

הטובות ביותר עבור אנשים בעלי עודף משקל חמור, אך חלקם מחזיר את המשקל תוך זמן קצר.

 

• הורדה במשקל, בכל דרך, הינה קשה בגלל שהגוף נלחם ביולוגית לשמור על משקלו. לכן, ובגלל שכל

הטיפולים קשים ורחוקים מלהיות יעילים ב,100% ישנה התמקדות במניעה: בכדי למנוע עודף משקל יש צורך

 

בהכרה בעודף משקל. מחקר בפינלנד מצא כי 57% מהורי ילדים בעלי עודף משקל לא חשבו שלילדם יש

בעיה.

 

מניעה:

 

זיהוי אפשרי אצל ילדים – הורה שמן, דילוג על ארוחת בוקר, אכילת יתר כדרך חיים, חוסר בפעילות גופנית.

 

ידוע שילד שמן יהפוך למבוגר שמן.