השואה

הרצח ההמוני מהצד הגרמני: דיווח הממונים על ביצוע המשימה בשפה בעלת טון משימתי טכני כאילו היהודים הם בכלל לא בני אדם, אלא כאל מזיקים שיש להשמידם במידי. יש להניח שבין קבוצה לקבוצה, כיסו בחול ובבוץ את הקבוצה שנרצחה מקודם. במשימה בעלת ייסוד אידיאולוגי אף אחד מבין המרצחים, פרט לאחד שחלה, לא רצה לעזוב ולא לבצע משימה זאת. מדובר פה בפתרון הסופי של ממש שבא לידי ביטוי במובן האידיאולוגי. העניין הוא שמדובר בפתרון כולל לכל העם היהודי. אין כאן חיווי רגשי או אנושי באופן כללי. החידוש הגדול הוא השילוב

שבין המחנות לעניין של הצורך בהשמדה.

 

מחנות ההשמדה/המוות:

 

המעבר לשיטת המחנות התחולל מכמה סיבות. אולם, שיטת הירי הייתה מאוד יעילה כי במשך חצי שנה נרצחו 1.5

מיל. יהודים. אולם, היו לכך חסרונות:

 

.1 לא כל אחת מהרציחות הללו השפיעו מבחינה פסיכולוגית על המרצחים. .2 היה ברור שיש עמים כבושים בייחוד במערב אירופה שרציחות המוניות כאלה לא נתפסות בחשבון מהחשש שאותם עמים יתקוממו נגד הכיבוש הגרמני עצמו. היו מדינות שלא יקבלו אפשרות של רציחות המוניות

באדמותיהן. .3 בכדי לבצע את הרצח ההמוני בסה"כ די הרבה אנשים מעורבים, אולם האירוע הזה נועד להיות סודי, כמה שיותר אנשים מעורבים, כך הידיעה על הרצח מתפשט לכל מקום. מכן עולה השיח לאפשרות למצוא מקום נידח שבו ניתן לבצע את תהליך הרצח בסודיות ואף לתעש את הרצח בכדי שיהיה מרוחק כמה שיותר

מסביבה אנושית.

 

מכאן עולה הרעיון המשולב בתהליך "האיתנזיה" להקמת מחנות ההשמדה שכל עיסוקם הוא רק רצח.

 

המחנות העיקריים: חלמנו, טרבלינקה, אושוויץ-בירקנאו, סוביבור, בלז'ץ ומיידאנק. כל המחנות נמצאים, נכון למלחמת העולם השנייה בפולין. היא הייתה המדינה עם הכי הרבה יהודים )ערב המלחמה 3.5 מיל,(. אין כל סיבה שבה יהיה התקוממות המונית בשל הדיכוי הרב של הגנרל גוברמן באזור שליטתו שהיה שטח ההפקר בשליטת הס"ס. בזמן המלחמה זאת לא רק פולין. חלק מהמחנות היו באזור שסופח לרייך השלישי והם אושוויץ בירקנאו וחלמנו והם היו מקושרים לקהילת יהודי לודז.' כבר בשלהי 1941 נרצחים יהודים במחנה המוות חלמנו במשאיות

גז. כמות הנרצחים בכל המחנות הוא נזיל מאוד ומשתנה מאוד.

 

נתונים על המחנות

 

חלמנו: הוקם בדצמבר 1941 התקיים מהקמתו ועד מרץ 1943 וגם בתקופה קצרה מסוף 1944 ועד 1945 הושמדו

בערך 155 אלף יהודים.

 

בלז'ץ: הוקם בנובמבר 1941 והתקיים עד ינואר 1943 ובו הושמדו בערך 600 אלף יהודים.

 

 

)המרד הגדול( ובו הושמדו בערך רבע מיליון יהודים.

1943

באוקטובר

ועד 14

1942

פעל מאפריל

סוביבור:

 

טרבלינקה: פעל מיולי 1942 ועד תחילת אוקטובר 1943 )בעקבות המרד הגדול שפרץ ב2- באוגוסט אותה שנה( ובו

הושמדו בערך כמיליון יהודים.

 

אושוויץ-בירקנאו: תפקד מיוני 1941 ועד לאוקטובר 1944 או ינואר 1945 ובו הושמדו בערך כמיליון יהודים.

מיידאנק: פעל מיוני 1941 ועד ליולי 1944 ובו הושמדו בערך 150 אלף יהודים.

 

ביוני 1942 ניתן היה לראות את התוצאות של ועידת ואנזה שכחודש לאחר מכן יתחולל הגירוש הראשוני של יהודי   וארשה לטרבלינקה. תהליך ההשמדה של יהודי אירופה החל בהתאמה לקווי הרכבת שמגיעות אל האזור והאמצעים שבהם השתמשו הנאצים לביצוע הרצח השיטתי. בינואר 1943 יהודי סלוניקי נשלחים לאושוויץ בה בעת נערך הקרב הגדול על סטלינגרד. לשם כך, היה צריך להקצות המון רכבות. המסע בין מערב אירופה למחנות המוות ברכבות נערך כיום וחצי עד יומיים ויוון הייתה היעד הרחוק ביותר ממחנות המוות. היה הצורך לבצע את

משימת ההשמדה בצורה טוטאלית.

 

 

וועידת ואנזה: התכנסה ב20- בינואר .1942 עד אז כבר נרצחו כמיליון יהודים בבורות הירי ובמחנה המוות חלמנו. כבר היה ידוע על "הפתרון הסופי" כשנה קודם לכן. המטרה הייתה לבצע את תהליך ההשמדה של יהודי אירופה בצורה יותר

תעשייתית באמצעות מחנות ההשמדה. ועידה זו נעשה ע"י דרגי הביניים ולא בדרגים העליונים- לא היה מדובר

בדרג מחליט, אלא בדרג שמצבע החלטות שכבר התקבלו. בוועידה זו לראשונה הימלר מעניק חלק ממעמדו להיידריך לנהל את הוועידה. מדובר בהיבטים שהם נטו ביצועיים. היהודים נתפסים בתור האויב הגדול ביותר עבור הרייך השלישי, כך שהגירתם יביא לסכנה גדולה עבורו. רעיון ההגירה הוא כבר לא רלוונטי. יש דרכים אחרות

במזרח לפתרון הסופי.

 

השמות המכובסים לרצח היהודים: "הפתרון הסופי" ו"הפינוי ליישוב מחדש במזרח." כל זה היה תחת הסכמתו של היטלר שהיו ניתנות אך ורק בעל פה. זאת למעשה ההתחלה של תהליך ההשמדה של היהודים באמצעות רצח על בסיס גז. האוריינטציה של השואה לפי הגרמנים היא אך ורק באירופה ולא ממדינות אחרות בצפון אפריקה או בעיראק. הגרמנים דיברו אך ורק על אירופה. היהודים מצפון אפריקה שנרצחו והושמדו בשואה היו בעלי דרכונים ואזרחות אירופאים. מרבית המספרים שציינו הגרמנים ערב הרצח השיטתי היה מופרח מאוד, בראשית 1941 דרש

אייכמן מיהודי גרמניה לרכז עבורו את כמות היהודים בכל העולם ורק ארץ אחת הצליחה לחמוק וזוהי ניו זילנד. במצרים היו 70 אלף, באתיופיה 80 אלף, באלג'יריה 110 אלף, במרוקו 85 אלף ובצרפת רבע מיליון. הנתונים של הגרמנים: בצרפת 355 אלף יהודים בצרפת- מחציתם בין שטחי הכיבוש וצרפת של וישי, היו 150 אלף באלג'יריה

ו50 אלף בתוניסיה, סה"כ: 350 אלף איש בכל צפון אפריקה ובצרפת של וישי.