גרמניה
אוחדה בשנת ,1870 יש כמה שלבים לאיחוד גרמניה )אשר הוזכרו בשיעור שעבר.( כמו כן משנת 1848 יש אובססיה לאיחוד כל דוברי הגרמנית כאשר פרוסיה מובילה את התהליך הזה. גרמניה היא בעלת עוצמה תרבותית אך אין לה עוצמה פוליטית. לאחר ניצחון גרמניה על צרפת, היא
מבינה שהיא חזקה דבר שיוצר אצלה שני רצונות נוספים:
– גרמניה רוצה להגיע לאיזון בין העוצמה התרבותית )החזקה( לבין העוצמה הפוליטית
)החלשה.(
– גרמניה מעוניינת ליצור "אחדות פנימית" – איך ניצור את הדבק שיאחד את כולם?
ישנן 3 גישותת בתוך הקונטקסט הגרמני שמאוד דומיננטיות בקרב הציבור הגרמני.
– הנצרות.
– הסוציאל דמוקרטית.
– הגזענות.
– לאומיות ולאומנות לא מתרחשות באותו זמן. לאומיות
- לאומיות ולאומנות
(nationalty) זה השלב הראשון, לאומנות (nationalism) זה השלב השני שמגיע אחרי
הלאומיות.
מהי לאומיות? – קולקטיב של אנשים אשר מגדיר את עצמו ככזה בהסתמך על היסטוריה, שפה, תרבות וגם גבולות גיאוגרפים. בעת החדשה: הלאומיות דורשת הגדרה עצמית, אותה הגדרה
עצמית "תהפוך" למדינה במרבית המקרים.
מרגע שיש מדינה, עשויה להתפתח גם לאומנות. אין לאומנות ללא מדינה. בלאומנות, המדינה הופכת לחזות הכל, מושא של כל דבר, הקולקטיב הופך להיות של המדינה, הערך העליון של
הקולקטיב הוא המדינה.
טרייצקה
בשנת ,1880 הופך להיסטוריון של פרוסיה, הוא חושב שצריך לאחד את העם הגרמני, ולמעשה כל פעם מגיעים יהודים שמפריעים לאותו איחוד קריטי. מבחינתו, הסכנה הטמונה ביהודים היא החתירה כנגד התרבות הגרמנית המשותפת משום שהיהודים הם "קוסמופוליטיים" – אזרחי העולם. אין להם את היכולת להשתלב, הם בכל מקום, אין להם שורשים ולכן, הם גם חותרים
תחת האחדות הגרמנית דבר שכמובן, מפריע.
כמו כן, טרייצקה רואה באנטישמיות שיח של גסות ומאוס, רואה בה תעמולה קולנית וולגרית. יש לו כאמור ביקורת כלפי האנטישמיות ומצד שני, הוא רומנטיקן ולכן יש לו הבנה לאותה סלידה מהיהודים, הוא לא אוהב את הסלידה הזו אך מבין אותה. כמו כן הוא טוען כי אסור לפגוע באמנסיפציה שניתנה ליהודים. הפתרון מבחינתו: התבוללות טוטאלית. אפילו לא להיות יהודי
בביתך.
שטקר
נוצרי סוציאלי המדבר על המעמדות הבינוניים והנמוכים. הוא נוצרי סוציאלי = אנטי יהודי. גם הוא לאומי אשר רוצה לאחד את גרמניה. יש בטרמינולוגיה שלו יסודות סוציאלים אך גם נוצרים ויש לו פחד מהשתלטות היהודים על התקשורת. אין אצלו גזענות. הפתרון מבחינתו: חלוקה בנטל, היהודים לפי איך שהוא רואה זאת, לא חולקים בנטל. כמו כן, יש להכניס את האנטישמיות אל החוק, להיות אנטישמי אך בחסות החוק. תחת המדינה, הכל צריך להיות ע"פ החוק המדינה
צריכה להתערב ולהפוך אותה לכזו תחת החוק. הוא גם נגד התפרצות של האספסוף.
הנחת המוצא שלו – בעד יהודים, גם הוא רואה בהשתלבות שלהם דבר חיובי, היהודים בסדר.
- טרויצקה מדבר על המעמד העליון, שטקר על המעמד הבינוני.
)כל זאת יש לציין מתרחש בעשרים השנים האחרונות של המאה התשע עשרה(
פאן גרמניה
איחוד בני תרבות זהה לכל דוברי הגרמנית. התפישה הגזענית באופן הזה לא כבולה לגבולות
גיאוגרפים או מדיניים, לכן התפישה הגזענית היא סופר לאומנות.
ההיבט הסוציאליסטי – זו ההתקוממות המשותפת נגד כל המודרניזציה והשינויים של סוף המאה התשע עשרה. ז"א, יש מאבק מול הקדמה באמצעות אחדות לאומית-תרבותית. בליבת התפישה הגזענית יש כאן מלחמה ביולוגית בין שתי השקפות עולם שמיוצגות בגזעים. מלחמה ביולוגית בין
שתי השקפות עולם אידיאוולוגיות. שכל אחד מייצג גזע. לדוג' מאחורי הליברליזם יש גזע.
המצב הטבעי הוא דרווינסטי, רעיון השיווין הוא לא טבעי ומי שהגה אותו אלה היהודים שרצו
לשמור את מעמדם בעולם ולכן, הגזע הארי חותר למצב הטבעי – שבו אין שווין.
צ'מברליין טען כי יש בכוח הארי לנצח ואף כתב את "יסודות המאה התשע עשרה."
הפרוטוקולים של זקני ציון
אומרים שהיהודים כתבו את הפרוטוקולים האלה כנגד העולם. המסמך הוא זיוף מאוד חשוב משום שהוא תורגם ליותר שפות מהתנ"ך והוא האינדוקציה שאפשר לקחת מסמך כזה ולהשתמש
בו- זו התשתית שלתוכה ייכנס היטלר, עת פרסום המסמך גם מאוד התאימה.
חשיבות הפרוטוקולים זה הוא הביטוי המובהק והקלאסי לשנאה החדשה כלפי היהודים,
ההתקבלות שלה.
גרמניה 1939-1918 בין שתי מלחמות העולם
אחרי מלה"ע הראשונה, העולם הושתת לכאורה על 14 הנקודות של וילסון. הברוטאליות והמוות חסר המשמעות של מיליוני צעירים שמתו במלחמת העולם הראשונה, הפציעות, הזעזוע והשבר הגדול. שמתבטא גם בתרבות בכל אשר פנה יש זעזוע ושבר מוסרי. גרמניה, כמו כל יתר אירופה
נכנסת למצב של שבר תרבותי עמוק. לתוך כל זאת נכנסות 14 הנקודות של וילסון.
בלגיה – היא נייטרלית וע"פ הסכמתן של המדינות האחרות. הפרה של נייטרליות כמו שנעשתה
ע"י גרמניה, למעשה פגעה גם במדינות שהכירו בנייטרליות של בלגיה.
