הפרעת זהות דיסוציאטיבית

בעבר נקרא הפרעת ריבוי אישיות )MPD(

 

 

 

 

אישיויות נפרדות שבתורן

תרפויטית- לא כמה אנשים בגוף אחד, אלא אספקטים שונים בזהות.

וידוע גם בשם העממי פיצול אישיות.

ההפרעה   הדיסוציאטיבית הדרמטית  והחמורה  מכולן. שתיים  או יותר  זהויות\

שלוטות על ההתנהגות.

 

תחלופה מהירה ביניהן. ההפרעה כוללת אמנזיה דיסוציאטיבית (למשל להתעורר במקום שאתה לא מכיר.)

Ø  לכל אישיות )alter( יש שם, גיל, מין, היסטוריה אישית, תכונות אופי, וכישרונות משלה.

Ø  לעתים הנפרדות היא רק חלקית- יש קשר בין הזהויות.

Ø  לרוב האישיות ה"מארחת" )host( נושאת את השם האמתי

Ø   האישיות המארחת לא חייבת להיות המתפקדת ביותר, יכולה להיות דיכאונית ואישיות אחרת תהיה

מלאת חיים.

Ø  נראה כי האישיויות מייצגות צדדים שונים של האדם שהוא מתקשה לאחד ביניהם

5 DSM -DID

שינויי האישיות לא חייבים להיות מדווחים על-ידי המטופל עצמו; יכולים להיות נצפים ע"י המטפל (דוגמא: בת

 

ממש אבל אפשר להבחין בפיצול

,60 אפיזודות ששונות מהאישיות הרגילה.) (כשהצוות מבחין זה לא DID

 

מסוים. הרבה פעמים אדם עצמו לא מודע והמטפל יכול לראות ויכול לדעת).

כולל גם מקרים מסוימים של דיבוק (תלוי אם זה מקובל ורצוי בהקשר התרבותי-דתי) -בDSM 5 הוסיפו מקרים של דיבוק- משהו תרבותית. השתלטות דיבוק על הגוף. אם זה חלק מטקס דתי רצוי, גורמים לך להיות מישהו

אחר, זה לא עומד בקריטריונים.

שכיחות: 1.5% -?? כנראה גבוהה מדי, זה נדיר וקשה לעשות מחקרי שכיחות.

יחס גברים-נשים בערך שוויוני

דיסוציאציה- אטיולוגיה

תיאוריית הטראומה (דיסוציאציה כמנגנון הגנה פסיכולוגי-) התיאוריה הראשונית שדברה על דיסוציאציה היא תיאורית הטראומה, מנגנון הגנה פסיכולוגי, עברתי בילדות טראומה מאוד חמורה וקיצונית. זה יצר תגובה מאוד קיצונית ונדירה של הנפש שלי. בגלל שנפש קשה להכיל את כל החלקים של החוויה, האדם לומד להתנתק, הוא לא זוכר חלקים, האישיות יכולה להתפצל. מנגנון הגנה. יש אינספור מחקרים שמראים שיש

 

גם ניתוק, כמו נפגעות פגיעה מינית

בדיסוציאציה אפשר לראות

דיסוציאציה.

קשר בין טראומה לבין

 

שמתנתקות בזמן בדיקה גניקולוגית. משהו בחוויה כל כך קשה שהנפש מנתקת את עצמה. בבגרות זה כבר

לא שומר עלי אבל זה מה שהנפש למדה לעשות.

בעיית הmalingering– וכן זיכרונות משוחזרים- יש ויכוח אולי ,malingering מתחזות. האם אפשר להדחיק

אונס או אי אפשר. האם ניתן או לא ניתן להיזכר לפתע. קלינאים מסוימים שמאבחנים את כל המטופלים ואולי

וגורמים להם להיזכר. לופטוס, אפשר להשתיל זיכרונות, נורא קל לגרום לאדם להיזכר במשהו שלא היה. ביקורת על גישת הטראומה, קל לגרום לאדם לדווח על דברים שלא היו. אנשים שנוטים לדיסוציאציה קל

לשתול להם זיכרונות.

התיאוריה הסוציו-קוגניטיבית (תיאוריית הפנטזיה-) יש אנשים עם נטייה לדיסוציאציה, מאפיינים אישיות,

נוטים לפנטזיה הם סוגסטבלים, קל להשפיע עליהם. הם ניתנים להשפעה בקלות על ידי המטפלים שלהם..

גם זו תיאוריה שספגה הרבה ביקורת.

ובשנים האחרונות: תיאוריית השינה- דיסוציאציה קשורה לשינה וחלימה. בין אם הייתה טראומה ובין אם

לא, חוסר שינה גורם לדיסוציאציה, ושינה משפרת דיסוציאציה.

מדברים על דיסוציאציה כרצף שקשור לקשב וזיכרון ופחות משהו דיכוטומי.

אם כן נחזור להגדרת דיסוציאציה..

Dissociation is a disruption or discontinuity in the normal integration of consciousness, memory, identity, emotion, perception, body representation, motor control, and behavior (DSM-5; American Psychiatric Association, 2013).

 

יש חוסר רציפות בחוויות האדם. יש קרע באינטגרציה, יש כמה אספקטים

הכי קל להבין את ה-DID

 

מתפצלים. גם אם מסתכלים על אמנזיה דיסוציאטיבית אפשר לראות שאנחנו מאבדים נגישות לזיכרון. אם יש פוגה כל הזהות לא נגישה לזמן מסוים. הכי קשה להבין דה ריאליזציה ודה פרסונליזציה, ב 10 ICD לא נכלל בדיסוציאציה. אבל כן אפשר להבין למה היא דיסוציאטיבית, יש ניתוק באינטגרציה בין התפיסה לבין

המציאות, ובדה פרסונליזציה ביני לבין הגוף. ניתוק בין הזהות לחוויה של האדם.