ההחלטה על הפתרון הסופי – פרק ב'

בין פברואר למרץ '41 –נופלת ההחלטה על הפתרון הסופי

 

הימלר מקבל בשנת 1939 בחודש אוקטובר את קומיסר הלאום הגרמני, איתו הוא צריך לחזק את הלאום בשטחי

הכיבוש. ב1 למרץ מגיע הימלר לאושוויץ. היהודים הראשונים למעשה מגיעים לאושוויץ במרץ .'42

 

ב20.5.41- ישנה תעודה של שלנברג והוא כותב שם: הפתרון הסופי עומד לפני ביצועו בימים הקרובים. כלומר כבר

 

אלפרד שולנברג מספר ביומנו:

22.4.41

משתמשים במונח: "פתרון סופי." כאשר הולכים חודש אחד אחורה

 

"בשיחה עם היטלר היום, הוא אמר לי כי עתה הגיעה שעתך הגדולה ועוד אוסיף דברים שלא ארצה להעלות על

הכתב היום ולא אשכחם לעולם." במשפט זה יש הרבה אולי מהפתרון הסופי כלומר, הולכים לפני אפריל.

 

 

 

 

תעודה : הכנות למבצע ברברוסה. "הנחות לשטחים מיוחדים" הפיקוד העליון של הוורמאך 13.3.41

 

למען הכנת המנהל הפוליטי, מקבל הרייך פיהרר אס אס מקבל תפקידים וסמכויות נוספות ולעשה לא יפגעו הסמכויות הנוספות. אם ננתח, אנחנו למעשה נכנסים למלחמה אידיאולוגית: מלחמת קיום בין שתי השקפות עולם. עוד מה שניתן לראות בתעודה הוא הקשר בין יהודים לבולשביקים ולמעשה, יש קשר בין זה לבין הרצח השיטתי של היהודים. שני גופים שמוזכרים בתעודה: הצבא והאס אס )אייזנטגורפן( – כאשר האס אס לא תלוי

בצבא ויש לו חופש פעולה. בתעודה זו יש את ההבהרה שהוורמאכט )הפיקוד העליון הגרמני( ידע על הכל.

 

בשורה התחתונה: הפתרון הסופי נולד כנראה בשלהי פברואר '41 ומקבלים חיזוק בקבלת הסמכויות של הימלר

והתעודה של הס.

 

למרות שאין תעודה, אין ספק שההחלטה התקבלה על ידי היטלר.

 

יש עוד שתי תפיסות בכל הנוגע לתחילת הפתרון הסופי, שאולי פחות מקובלות:

 

.1 הילברג – חלוץ מחקר השואה והוא אומר שהיו שתי החלטות. הייתה החלטה במרץ 41 שעיקרה "שימוש שעושים בעוצבות המבצע" בערך, 4 חודשים מאוחר יותר, הוחלט על פאזה אחרת שעיקרה שינוי באופן

הרצח ועברו לרעיון של מחנות השמדה.

 

החלטות,  רובם היו חלקיות

– היסטוריון גרמני שאומר שכל הפתרון הסופי זה סדרה של

.2 ברושט

 

ומקומיות שהלכו והתרחבו כל הזמן.

 

עובדה נוספת בכל הנוגע לפתרון הסופי, הרצח בסרביה מתחיל באותו זמן שמתחיל הרצח בברית המועצות. יש שיתוף פעולה בין עוצבות המבצע המקומיים לבין הצבא. עד מאי '42 נרצחו כמעט כל יהודי סרביה. היא חלק

מהשלב הראשון של הפתרון הסופי, למרות שהיא רחוקה מרוסיה.

 

רצח היהודים

 

הדימוי העצמי של האס אס היה הדימוי של החלוצים. הם ראו את עצמם כחיל החלוץ של המהפכה הנציונל סוציאליסטית. הם לפני המחנה ואחריהם יבוא ההמונים. הוא רוצה ליצור מוסר חדש, תרבות חדשה. מה שמאפיין את אנשי האס אס כקבוצה זו דבקות קיצונית ונוקשה באידיאולוגיה הנאצית – אין סטייה ימינה ושמאלה. מי

שנותן את ההוראות: זה היידריך והימלר: ראש האס אס, ובראש הפירמידה זה היטלר.

 

ככל שהאס אס גדל במספריו ובכוחו, כך גוברת מעורבותו בנושא היהודי. למעשה, האס אס הוא זה שדירבן את רעיון השמדת היהודים במובן מסוים. באס אס משנת '33 לתוך המלחמה יש רציפות מנהלית. ניתן לראות זאת

בתעודה:

 

תעודה: יולי '41 :– גרינג להיידריך.

 

"כהשלמת המשימה שכבר הוטלה עליך בצו מה24.1.39 לפתור את השאלה היהודית בצורה של הגירה או פינוי,

פתרון רצוי שבנסיבות הזמן, הריני מייפה את כוחך בזה לעשות את כל ההכנות הדרושות מן הבחינה הארגונית, העניינית, והחומרית לפתרון כולל. במידה ופוגע הפתרון בתחום סמכותן של רשויות נוספות, יש לשתפן בכוח. כן אני מטיל עליך להמציא לי בקרוב הצעה כוללת של האמצעים הארגוניים המעשיים והחומריים המוקדמים לשם

הביצוע המיועד של הפתרון הסופי של השאלה היהודית"

 

הגרמנים מאוד מדייקים בביטויים שלהם ובלשונם. כאשר אנו קוראים את איגרת הבזק של היידריך מ'39 הוא משתמש ב"מטרה סופית" ועכשיו יש "פתרון סופי." כמו כן, יש כאן פתרון כולל, מוחלט! כלומר אין יוצאים

מהכלל.

 

צו זה מאוד מעניין אך יש לגביו עוד כמה הערות. זה צו מינהלי והוא לא משנה שום דבר משום שכבר ההשמדה מתבצעת,. היידריך הוא האחראי ביצוע ועוצבות המבצע נמצאות תחתיו. אותם אנשים שעוסקים בבעיה היהודית

בשנות השלושים הם גם אותם האנשים שמתעסקים ברצח – רציפות. דבר נוסף, בשביל לבצע את הפתרון הסופי,

לא הוקם מנגנון חדש ולמעשה הוא עבר את המחשבה המנטלית לעשותו.

 

יש למעשה שני אופני רצח:

 

א. הרצח ההמוני ב. מתקני רצח מרכזיים

 

הרצח ההמוני

 

עוצבות המבצע )אייזנצרגרופן(

 

עוצבות המבצע הוקמו בשנת 1938 להם היה תפקידים מיוחדים "בתחום הפוליטי משטרתי" ודיכוי כל היסודות העוינים לגרמניה. כלומר, עיקר התפקידים שלהם היה "טיהור" מתוך דאגה לרייך ובטחונו. אחד התפקידים של עוצבות המבצע היה גם ריגול נגדי. יש שימוש בעוצבות בסיפוח אוסטריה וחלק מצ'כיה. באיגרת היידריך יש שם

הוראות לביצוע וכפיפות להימלר.

 

כלומר, אלה יחידות שמבצעות טרור כאשר הן לא מפוקחות על ידי אף גוף למעט הן עצמם. יש לנו תחילה 5 עוצבות מבצע ועם תחילת המלחמה נוספת שישית ועם הפלישה לבריה"מ: 4 עוצבות מצטרפות לכוחות הלוחמים. בכל

עוצבה היו כאלף איש. למעשה, עוצבות המבצע נעזרות במליציות וביחידים כחלק מהאוכלוסייה המקומית

כמשתפ"ים, וזה מסביר שלמרות הכמות הקטנה של עוצבות אלה, הם הצליחו לבסס את כוחם.

 

על פעילות האייזצנטרגרופון יש עדויות של יהודים לא מעטים ביניהם רבקה יוסלבסקה שהצליחה להינצל ועדותה נשמע במשפט אייכמן. על פי טענתה, לא היה לאן לברוח והם גם לא ידעו מה הסיטואציה בהם נתקלו וכן, לא היה

להם מושג מה מהות האירוע שקרה להם וזה עדיין לא נתפס מבחינתם.