הבחנה בין שואה לרצח עם – חלק ב'

במאה הרביעית משתלטת הנצרות על חלקים נרחבים באירופה: פאולוס ואגוסטינוס. אגוסטינוס קובע כי זה אינטרס מרכזי הוא לשמור על חיי היהודים, צריך להמשיך ולקיים את היהודים בצורה  מאורגנת ומסודרת אבל אסור להרוג אותם כי כל עוד הם חיים, הם מייצגים את נצחון

הנצרות, הריגתם אף תמנע את הגאולה ושיבתו של ישו.

 

לפי תפיסת אגוסטינוס, אין להרוג את היהודים כי עצם קיומם משרת את הנצרות. משום שהנוצרים יכולים להסתכל עליהם ולהבין שהם בחרו את הדרך הנכונה מה גם שבסופו של דבר

הם ימירו את דתם לנצרות. אך מותר ורצוי אף להשפיל אותם.

 

בימה"ב יש השפעה של אגוסטינוס ושימוש הכנסייה בשנאת ישראל מגיע לידי ביטוי בכל החגים הנוצריים, בסימון לבוש ואפילו טלאי צהוב. המוטיבים המרכזיים של הנצרות האירופית רווים בסכסוך הנצרות-יהדות. גם במקום שאין בו יהודים השיח הזה הוא דומיננטי כדוג' אנגליה

)הסוחר מוונציה- שהוא אנטישמי להפליא.( יש כאן חיזוק לדימוי היהודי והתודעה כלפי היהודי.

 

שלהי המאה ה17- וה18- – תקופת ההשכלה

 

ההשכלה היא זו שמבשרת לנו את העת החדשה במידה רבה. מה יש בעידן ההשכלה )הנאורות:( בבסיס המעבר להשכלה- מוצבת "הטלת הספק" משמע להציב סימני שאלה מול עינינו. בלב ההשכלה עומד סימן השאלה והרציונליזם כל דבר נתון לבחינה ושאלה. ולהעמיד את התשובה

במבחן ההיגיון.

 

וולטר – הערך "יהודים" בתוך במילון הפילוסופי

 

חלק גדול מהמשכילים הוא צרפתי ואחד הגדולים מהם הוא וולטר – צרפתי שכותב לבד את המילון בתוך הפילוסופי הגדול והוגה ערכים. הערך המרכזי במילון הזה הוא הערך "יהודי." הוא מביא דוגמה עילאית למרכיב המורשת בשנאת ישראל. בדבריו יש טיעונים דתיים ויש טיעונים

"עממיים" )סטריאוטיפים.(

 

השאיפה להשתלט על העולם, הם בלתי יצרניים, רודפי ממון, העם היהודי הוא עם כפוי טובה

והוא לא מחזיר לנו על כך– )תפישה עממית(

 

השונות של היהודים )–מוטיב דתי.(

 

ניתן לראות אם כן שנמשכת שנאת ישראל )אנטישמיות( גם בימים האלה, גם בכתביו של וולטר.

 

הצבת סימן השאלה על הדת מוליד פאזה חדשה שפוסלת את העיקריים הדתיים ומובילה להתפשטות החילוניות, יש בכך מידה של סכנה. מדוע? כי האיסור של אגוסטינוס להרוג את

היהודים – הוסר. )להזכיר: הוא התיר רק להשפילם אך לא להורגם.( אין זה אומר שהחלו

בהריגות כוללנית של יהודים אך זה בהחלט מציב אותם בעמדה חדשה שלא הייתה קודם לכן.

 

• מרכיב מורשת שנאת ישראל )אנטישמיות( טומן בחובו מרכיביים דתיים ועממיים והוא

ממשיך ולובש צורות שונות.

 

המאה ה19-

 

שני מרכיבים עיקריים בתוכה:

 

.1  אמנסיפציה

.2 תוצאות מלחמות נפוליאון.

 

המהפכה הצרפתית ירדה לעולם כרוכה בשני מושגים חדשים: "הלאומיות" וה"ליברליזם" והם קשורים זה בזה במידה רבה. התפישה הליברלית שעיקרה דמוקרטיה אומרת כי המדינה זה אנחנו והצבא הצרפתי למשל הוא כבר לא צבא של אצילים אלא של גיוס המוני. יש כאן צירוף של לאומיות עם ליברלים. הכיבושים של נפוליאון עם צבאו העממי מפיצים את הרעיונות הללו כאשר

אירופה הם בעיקר נסיכים ומלכים ואותם רעיונות מקבלים מקום של כבוד בפרוסיה כאשר

לימים, היהודים יקבלו שם בהמשך אמנסיפציה. האמניספציה היא אולי אחד הזעזועים הגדולים

של העם היהודי ולמעשה, מתן הזכויות הללו הוביל גם לחובות כלפי היהודים:

 

כך למשל, אחת התוצאות של האמנספיציה הייתה תהליך של טמיעה. נפוליאון בשנת 1815 מובס

ומתכנס קונגרס וינה – אירופה נכנסת ל30- שנה בניסיון למחוק את כל מה שנפוליאון הפיץ

באירופה )להחזיר את המלוכות.(

 

בשנת 1848 מתקיים "אביב העמים," הנסיון בצרפת ובגרמניה ע"י אינטלקטואלים לבטא את

הרעיונות של נפוליאון ולהביא את הליברליזם לקדמת הבמה – כל המפכות הללו נכשלו. כשלונן, יצר בקרב האליטה האינטלקטואלית אכזבה וייאוש שהובילו גם לריאקציה )הליכה לאחור( "כי

אם האמונה שלנו בליברליזם קרסה? עלינו למצוא דבר חדש להאמין בו" כך הם אומרים.

 

אלוהים החדש שמגיע במקום הליברליזם זו האנתרופולוגיה והביולוגיה. ולמעשה, זה הוא השלב

הראשון באנטישמיות המודרנית. הרומנטיקה

 

אחד הבולטים בתפיסה הרומנטית הוא אדם מילר.

 

)חשוב להדגיש: האמנסיפציה החוקית ליהודים נתפשה כחוק אך מבחינה חברתית היא לא תפשה. ולאורך כל התקופה הזו יש את הבקע בין האמנסיפ' החברתית לזו החוקית(.

 

תעודה: המדינה הרומנטית/אדם מילר (1808)

 

הרומנטיקאים מדמים את המדינה לגוף חי ושלם. מבחינת היהודים? הם לא יכולים להצטרף לגוף שכבר נולד, אדם לא יכול לבחור את החברה שלו או להתנתק ממנה. האמירה הזו וגם למעשה

מונעת מהיהודים את האפשרות של היהודים להתבולל.

 

התפיסה הרומנטית אף אומרת שזו לא רק טריטוריה בין גבולות אלא הדבר המרכזי במדינה זו

המהות הפנימית המולדת של הקולקטיב- זו תרבות, חינוך

 

 

האדם שהכי נקשר לכך זה דרווין. גזענות זה דבר חדש וזה חידוש גדול במאה התשע

הגזענות –

 

סיומת זו היא מהפכה בהשקפת עולם זה מעבר למילה עצמה. ברור

ism –

(Racism) עשרה

 

 

שהגזענות היא תוצר של ההתפתחות במדעי הטבע במאה זו, יש לה כלים ברורים ומובהקים ומשכנעים שבכוחם לבסס השערה ולהוכיח אותה. במאה זו, יש לנו קשר בין כמה מדעים ומאפשרים לנו להבין את העולם בכמה וכמה מרכיבים שלו והאדם במאה התשע עשרה שואף

להבין את מרכיבי הטבע.

 

אנתרופולוגיה פיזית – מחקר בתחום זה מוביל לכך שיש כמה גזעים שונים במבנה הגוף וצבע העור. הסאבטקסט הוא שישנה השפעה חיצונית גם על הפנימיות של הגזע. כרגע, אנחנו בשלב

תמים של האנתרופולוגיה ובשלב הראשון אנחנו רואים את הקולוניאליזם – הבדלים בין

המעמדות – אם זאת, אין בשלב זה שיפוט אלא טוען כי יש גזעים אך אין כזה גזע יותר טוב או

פחות.

 

כלומר הבסיס לגזענות הוא אנתרופולגיה לא אלימה, לא שופטת ולא היררכית אלא בעיקרה ציון

של שונות.