דיסוציאציה

 

המונח דיסוציאציה מתייחס ליכולת של המיינד האנושי לקחת חלק בפעילות מנטלית מורכבת בערוצים מנותקים או עצמאיים ממודעות ערב. הרעיון של דיסוציאציה קודם לראשונה לפני יותר ממאה שנה על ידי

הנירולוג הצרפתי Janet Pierre .

 

הרבה מהחיים המנטליים שלנו כוללים מידה גדולה של אוטונומיות ובנוסף ניהול מפורש ומודע. התהליך הלא מודע נוטה לאזורים של זיכרון אימפליציטי ותפיסה אימפליצטית, יש עדות לכך שבל בני האדם זוכרים דברים שהם לא מסוגלים לשחזר באופן מודע ולהגיב למראות או צלילים כאילו הם כבר תפסו אותם, למרות שהם לא

יכולים לדווח מתי הם ראו או שמעו אותם (תפיסה אמפליציטית.)

 

דה ריאליזציה דה פרסונליזציה

 

 

אמנזיה דיסוציאטיבית

 

פגיעות בזיכרון ובאינטלקט באמנזיה דיסוציאטיבית ופוגה

 

למרבה הצער, מעט מאוד מחקר שיטתי נעשה על אנשים עם הפרעות אלו. מה שידוע מגיע ממחקר מקיף על studies case , כך שכל מסקנה היא בעייתית. מה שכן אפשר להסיק בכל זאת הוא שהידע הסמנטי של האינדיבידואלים (שמוערך על ידי מקבץ מילים כמו במבחן )IQ נראה שלא נפגע. הפגם העיקרי נראה בזיכרון האפיזודי או האוטוביוגרפי. ואכן מספר מחקרים של הדמיה מוחית אשרו שהאנשים עם אמנזיה דיסוציאטיבית

 

יש עדות לשינויים

ביחס לביקורת רגילה.

וטמפורליים

פרונטליים ימנים

באזורים

מראים פעילות נמוכה

 

משמעותיים במוח של הנבדקים בעיקר באבדן עדין של פונקציות בהמיספרה הימנית האנטריורית- שינויים

דומים לאלו עם אבדן זיכרון אורגני.

 

עם זאת חלק מהמקרים הציעו שזיכרון אימפליציטי לא נפגע. לדוגמה גו'נס )1909( חקר נבדק עם אמנזיה והוא ראה שלמרות שהוא לא יכל לזכור את השמות של אשתו או ילדיו, כשהתבקש לנחש אילו שמות יתאימו להם הוא אמר את השמות הנכונים. במחקר עדכני יותר נבדק שלא שחזר מידע אוטוביוגרפי התבקש לחייג מספרים על הטלפון באופן רנדומלי. בלי להבין מה הוא עשה הוא חייג לאימו. במחקר שבו חקרו פוגה, גילסקי ושותפים תיארו אדם גרמני שהגיע לעבוד בארה"ב כמה חודשים לפני שהוא חווה אירוע טראומתי שבו הוא נשדד ונורה. אחרי הטראומה הוא נדד ברחובות לא מוכרים לזמן לא יודע. לבסוף הוא עצר במוטל ושאל עם המשטרה התקשרה בגלל שהוא לא יודע מי הוא, ולא הייתה לו תעודת זהו כי ארנקו נגנב, ולא יכל לזכור שום     פרט אישי על חייו. הוא דיבר אנגלית (בלי מבטא גרמני) אבל לא יכל לדבר גרמנית ולא להגיב להוראות בגרמנית (שהכחיש שהוא אי פעם דיבר) למרות האבדן של זיכרון אוטוביוגרפי (והשפה הגרמנית) כאשר הוא קיבל מגוון של משימות זיכרון הוא הראה זיכרון אמפלציטי מושלם. במיוחד מבלבלת הייתה היכולת שלו ללמוד

 

צמדי מילים באנגלית-  גרמנית שהוא למד  הרבה יותר מהיר מביקורת, מציע שהיה לו ידע נסתר על גרמנית

שהוא לא היה מודע לו.

 

מסגרת- לאן הפרעת המרה שייכת?

 

התחיל עם פרויד וג'נט, ולאורך זמן ארוך במאה העשים לפני הפרסום של הDSM 3 ב,1980 הפרעת המרה שויכה עם הפרעות דיסוציאטיביות כתתי סוג של היסטריה. כאשר נקבע שהDSM 3 צריך להישען בעיקר על סימפטומים התנהגותיים מאשר על אטיולוגיה למיון מחלות, ההחלטה שנעשתה לכלול הפרעת המרה עם הפרעות הסומטיות. זה היה בגלל שהסימפטומים שלה היו גופניים בלי סיבה רפואית ברורה. עם זאת כפי שקילסטורם ואחרים הצביעו, זה מתעלם מחלק מהבדלים חשובים בין הפרעת המרה להפרעות סומטיות אחרות. ההבדל הכי חשוב הוא שהסימפטומים הפרעת המרה הם כמעט תמיד של פסאודו מחלות, חיקוי של

סינדרומים נוירולוגיים כמו שהפרעות דיסוציאטיביות אחרות עושות.

 

ההפרעות שכרגע אנחנו מסווגים כהפרעות דיסוציאטיביות כוללות הפרעות לזיכרון האקספלציטי של אירועים שקרו או לזהות של אדם הוא שניהם. עם זאת שזה ברור שאירועים שקורים בזמן אמנזיה או בהיעדרות הזהות של אדם ניכרות במערכת העצבים בגלל שהם משפיעים על התנהגות באופן לא ישיר אפילו כשהאדם לא יכול באופן מודע להיזכר בהם. באופן דומה , קילסטרום ואחרים טענו שהפרעת המרה כוללת הפרעות לתפיסה

האקספלציטית ופעולה. אנשים עם הפרעת המרה אין זיהוי מודע שהם יכולים לראות או לשמוע או להרגיש, או ידע מודע שהם יכולים ללכת לדבר או להרגיש. עם זאת הם יכולים לעשות את כל אלו באמצעות בדיקה לא ישירה. למעשה קילסטרום ואחרים טענו שבמהדורה העתידית, המונח הפרעת המרה צריך להיזנח והסוגים

המוטורים והסנסורים של הסינדרום צריכים להיות משויכים מחדש כצורות של הפרעות דיסוציאטיביות. כך, המאפיין המרכזי של הפרעות דיסוציאטיביות יהיה הפרעה לפונקציות המרכזיות של מודעות. הצעה כזו היא עקבית עם תצפית שמאפיינים דיסוציאטיביים די נפוצים בקרב פציינטים עם הפרעת המרה. ההצעה נשקלה

בכובד ראש ונידונה בצוות של ה .5DSM לבסוף החליטו שלא להעביר.