הקלה בהיזכרות האספקטים הבסיסיים האלה בזיכרון האוטוביוגרפי מכבידים על האופן שבו חוקרים יכולים להקל על ההיזכרות של המשיבים לגבי התנהגויות רלוונטיות. כעת אני סוקרים את ההליכים
הנפוצים ביותר ומציינים את ההבטחות והחסרונות שלהם.
תקופות התייחסות ורמזי היזכרות באופן כללי, הזיכרון פוחת עם הזמן, וגורם לכך שקשה להיזכר באירועים רחוקים, אלא אם כן הם היו חשובים מאוד, בלתי רגילים ובלתי נשכחים. עם זאת, ההיזכרות משתפרת כאשר קיימים
רמזי היזכרות עוזרים 1990) .(Buddeley, לכן, חוקרים יכולים, בעיקרון, לשפר את הסבירות להיזכרות מדויקת על-ידי הגבלת משימת ההיזכרות לתקופת התייחסות קצרה וקרובה ועל-ידי
וקיימים כמה
"בעיקרון,"
אבל הדגיש הוא על
.(appropriate)
מתן רמזי היזכרות הולמים
חסרונות באסטרטגיות הללו.
בצד החיובי, תקופות התייחסות קצרות מגדילה את הסבירות שהמשיבים ינסו להיזכר במקרים רלוונטיים, בעוד שתקופות התייחסות ארוכות, הכוללות מספר גדול יותר של מקרים, מעודדות
ניחושים והערכה כללית )למשל, 1987 Burton, & Blair press; in .(Brown, בצד השלילי,
13
תקופות התייחסות קצרות יכולות להביא למענה רב של תשובות "אפס" ממשיבים אשר לא
פועלים בהתנהגות, וכך מגבילים את ניתוחם של המשיבים עם תדירות התנהגותית גבוהה. על- מנת להתמודד עם הבעיה, ניתן להגדיל את קבוצת הדגימה על-מנת לוודא כי מספר מספיק של
משיבים בעלי תדירות-התנהגותית נמוכה היה מקרה רלוונטי במשך תקופת ההתייחסות הקצרה. עם זאת, פתרון זה עלול לבוא תוך כדי עלות שיש להתחשב בה, או כמו במקרה של רוב מחקרי
ההערכה, יהיה בלתי-אפשרי בגלל מגבלות גודל הדגימה.
באופן דומה, רמזים מתאימים משפרים בדרך-כלל את ההיזכרות של המשיבים. באופן כללי, תאריך האירוע הוא הרמז הגרוע ביותר, בעוד שרמזים לגבי מה קרה, איפה זה קרה, ומי היה מעורב הם אפקטיביים יותר )למשל, 1988 1986, .(Wagenaar, עם זאת, רמזי היזכרות חולקים
תכונות דומות רבות עם פורמטים של שאלות סגורות ויכולים להגביל את משמעות התשובה המוסקת על-ידי המשיבים. המשיבים עלולים להגביל את חיפוש הזיכרון שלהם להתנהגויות הקשורות באופן קרוב לרמזי ההיזכרות ולהשמיט התנהגויות לא-מספיק מתאימות. לכן, חשוב
לוודא שרמזי ההיזכרות הם יחסית ממצות ומתאימות לפרשנות המכוונת לש השאלה. בנוסף למורכבויות הללו, אורך תקופת ההתייחסות ומידת הפירוט של רמזי ההיזכרות משפיעה על מספר המקרים שהמשיבים ידווחו עליהם: ככל שיותר רמזי היזכרות ייפרטו לגבי התנהגות
מסוימת וככל שתקופת ההתייחסות קצרה יותר, כך מספר מקרי ההתנהגות הרלוונטיים קטן. מספר מקרים קטן סביר שיהיה מוערך יתר-על-המידה באופן סיסטמתי, בעוד שכמות מקרים
גדולה סביר כי תהיה לא-מוערכת-מספיק, כי שמתואר בחלק הבא.
אסטרטגיות פירוק: רמזי היזכרות ואסטרטגיות הערכה
בדומה למתן רמזי היזכרות הוא הפירוק של משימה מורכבת לכמה משימות ספציפיות. למשל, חוקר יכול לפרק שאלה לגבי "שתיית אלכוהול" לתוך שלוש שאלות לגבי "שתיית יין," "שתיית בירה," ו"שתיית ליקר" או אפילו לפרק את "ליקר" לתת-קטגוריות נוספות. שאלות מפורקות אלה מספקות את המשקאות הרלוונטיים כרמזי היזכרות, המזכירים למשיבים מקרים שאחרת היו עלולים להישכח. באופן אמפירי, התוצאה של שאלות מפורקות היא אכן עלייה מהימנה
בדיווח התדירות )למשל, ראו 1989 Schwarz, & Sudman 1997; Burton, & .(Blair כלומר, הסכום של בירה, יין וליקר יהיה גבוה יותר מהתדירויות המדווחות בתגובה לשאלה הכללית לגבי
אלכוהול. מכיוון שחוקרים מניחים כי שכיחה היא בעיית המפתח בדיווחים רטרוספקטיביים,
הבחנה זו כנראה מאמתת את ההטבות הצפויות במתן רמזי היזכרות דרך שאלות ספציפיות יותר.
למרבה הצער, המידע הזמין לא מביא תמיכה חזקה למסקנה אופטימיסטית זו. למרות שפירוק מגביר באופן מהימן את תדירות ההתנהגויות המדווחת, היא לא מעלה באופן
Belli, Schwartz, Singer, & Talarico,
מהימן את הדיוק של הדיווחים המתקבלים )למשל,
.(2000 במקום, הגידול בדיווח התדירויות יכול לעתים קרובות לשקף שינוי בתהליכי ההערכה
המונחים ביסוד העניין. בכלליות, אנשים נוטים להעריך יתר על המידה את התרחשויותיהם של
מקרים בתדירות נמוכה ולהעריך פחות מדי את ההתרחשות של אירועים בתדירות גבוהה )ראה, 1994 Armbruster, & ,(Fiedler סוג של "הטיה של התכווצות תשובות" שאובחנה במחקרים
14
פסיכו-פיזיים רבים )עבור סקירה, ראו 1989 .(Poulton, בגלל שאלות כלליות )למשל, "שתיית
"שתיית ליקר(" ,
)כמו
מתייחסים להתנהגויות תדירות יותר משאלות ספציפיות
אלכוהול("
שאלות כלליות מגדילות תת-הערכות. בניגוד לכך, סדרה של שאלות ספציפיות וצרות ")שתיית
יין," "שתיית בירה," "שתיית ליקר(" מגדילה הערכות יתר-על-המידה קטנות לכל אחת מתתי הקטגוריות. התוצאה היא הערכות יתר-על-המידה ניכרות, כאשר התשובות לשאלות הספציפיות מחוברות על-מנת להגיע ל"שתיית אלכוהול." בהתאם לפרשנות זו, כל פירוק של קטגוריה גדולה
לתתי-קטגוריות קטנות מביאה לדיווחי התנהגות מוגזמים, גם כאשר הפירוק יוצר תתי-
Belli et al.
קטגוריות שידועים כרמזי אחזור גרועים, כמו תאריכים או זמנים ביום. למשל,
(2000) השוו בין הערכות המשתתפים לגבי כמה פעמים הם השתמשו בטלפון )התנהגות שגרתית( עם מונה שיחות records .phone בהתאם לממצאים קודמים רבים, המשיבים דיווחו על פחות שיחות כאשר השאלה התייחסה ל"שבוע שעבר" בהשוואה לכאשר הם דיווחו בנפרד על כל יום
בשבוע; באופן דומה, הם דיווחו על פחות שיחות כאשר השאלה מתייחסת ל"אתמול" מאשר
כאשר אתמול פורק לשמונה תקופות זמן. עם זאת, הדבר החשב הוא שמוני השיחות הראו כי הפירוק של השאלה הכללית לא הגדיל את הדיוק של היזכרות המשיבים; הדבר הגדיל רק את
הערכות התדירות שלהם.
בשלב הנוכחי של המחקר על פירוק, אנו מניחים כי פירוק השאלה הכללית לכמה שאלות
ספציפיות יותר מועיל כאשר השאלות הספציפיות מתייחסות להתנהגויות נדירות ובלי נשכחות. במקרה זה, שאלות ספציפיות יכולות להוות רמזי היזכרות מועילים שיכולים להגדיל את הדיוק בדיווחים. אולם כאשר השאלות הספציפיות מתייחסות להתנהגויות תדירות ושגרתיות לא ניתן להרוויח רבות. ההתנהגויות הללו מיוצגות בזיכרון בצורה לא-טובה וקשה לאחזר אותם בכל הנסיבות. לכן, המשיבים חייבים להסתמך על אסטרטגיות הערכה. בכך, הם צפויים להעריך יתר על המידה את התדירות של כל קטגוריה התנהגותית נפרדת, ולהביא להערכות מוגזמות כאשר הקטגוריות הספציפיות מחוברות כדי להגיע לרמה הכללית של ההתנהגויות הקשורות אחת
לשניה.
