אסטרטגיות פסיכולוגיות

 

כאשר מסתכלים על נורמליות כהתפתחות אופטימלית, ותפקוד גבוה (במקום הסתכלות על היעדר פתולוגיה

בלבד)  כמטרה,  אנחנו  רומזים  שאנשים  צריכים  הזדמנויות  ללמוד  מיומנויות  פיזיות,  אינטלקטואליות,

אמוציונליות וחברתיות. להלן שלוש דרישות לקבלת בריאות פסיכולוגית:

.1 הדרישה הראשונה לבריאות פסיכולוגית היא שאדם יפתח את היכולת הנדרשת לפתירת בעיות יעילה, להבעת רגשות באופן בונה, על מנת לתקשר במערכות יחסים מספקות עם אחרים. כישלון

בפיתוח כישורים מגנים אלו, ימקמו את האינדיבידואל מאחור בהתמודדות עם לחצים ועם גורמי

הסיכון להפרעה נפשית.

.2 הדרישה השנייה לבריאות פסיכולוגית היא שאדם ישיג מסגרת מדויקת של ייחוסים עליהם הוא יוכל לבנות את זהותו. ראינו באופן חוזר שכאשר הנחות של אנשים לגבי עצמם או לגבי עולמם אינן

מדויקות, ההתנהגות שלהם צפויה להיות לא אדפטיבית. לדוגמא, בחורה אשר מאמינה שלהיות רזה

מביא אושר ועל כן נהיית אנורקסית.

.3 דרישה שלישית לבריאות פסיכולוגית היא שאדם יהיה מוכן לסוגי הבעיות שהוא עלול להיתקל בהן במהלך חייו. לדוגמא, זוג צעיר אשר רוצה להתחתן ולהביא ילדים צריכים להיות מוכנים למטלות בניית מערכת יחסים הדדית ומספקת, ולעזרה לילדים לפתח את יכולותיהם. באופן דומה, מבוגר בגיל

העמידה צריך להיות מוכן לבעיות שעלולות לעלות במהלך הפרישה לגמלאות ובמהלך הזקנה.

אסטרטגיות חברתיות תרבותיות

עם גדילת המודעות שלנו לתפקיד שתנאים חברתיים פתולוגיים משחקים בייצור התנהגות מלאדפטיבית   (בקהילות מרוששות חברתית,) תשומת לב מוגברת חייבת להיות מוקדשת לייצור תנאים חברתיים אשר יטפחו התפתחות בריאה ותפקוד אצל אינדיבידואלים. מאמצים לייצר תנאים אלו כוללים ספקטרום רחב של אמצעים – בטווח מחינוך ציבורי וביטחון חברתי לתכנון כלכלי וחקיקה חברתית אשר מכוונת לווידוא של טיפול

בריאות נאות לכולם.

התערבות סלקטיבית

אילוסטרציה של אסטרטגיות התערבות סלקטיבית

נסתכל על גיוס מקורות מניעה המכוונים לקיצור והפחתת הבעיה של השימוש באלכוהול וסמים אצל בני נוער. כוחות חברתיים בולטים כמו פרסום וקמפיינים של מכירות אשר מושכים את הנוער הצעיר, השפעות קבוצת החברים, וזמינותם של אלכוהול, טבק ואפילו סמים לא חוקיים, מסייעים בקידום השימוש המוקדם

באלכוהול בגיל צעיר.

 

למרות שהשנים האחרונות הראו ירידה בשימוש בסמים בגיל ההתבגרות בארה"ב, אלכוהול, טבק וסמים אחרים אשר בני נוער משתמשים בהם נשארים עקביים בבעיות בבריאות הציבור. \ ממשלת ארה"ב ניגשה

לבעיית השימוש בסמים בעזרת אסטרטגיות רחבות אשר כולן הוכחו כלא מספקות:

.1 עיכוב ו\או הפחתה של אספקת נגישות הסמים. ההפחתה של האספקה ע"י פיקוח על הגבולות היוותה

השפעה מינימלית לנגישות הסמים. תוכנית זו עושה מעט על מנת להפחית את האספקה של הסמים

המשומשים ביותר ע"י הנוער – אלכוהול וטבק – אשר נגישות בחנויות ואפילו בבתיהם של המתבגרים. הפחתת האספקה של סמים אלו לבני נוער היא מאתגרת במיוחד כאשר מתחשבים בהודעות תקשורת

ההמונים וסימנים חברתיים אחרים, אשר אומרים שמוצרים חוקיים אלו יכולים להביא קבלה חברתית, חיוניים למסיבות, יכולים לסמן את מעברו של נער צעיר לבגרות, עם מעט אזהרות על הנזק הפוטנציאלי

שיכולות לגרום לבריאות.

  .2  סיפוק שירותים טיפוליים עבור אנשים עם בעיות סמים.  למרות שכסף רב מושקע כל שנה בטיפול, הטיפול בשימוש בחומרים הוא אולי הדרך הכי פחות אפקטיבית להפחתת הבעיה. הפרעות התמכרות הן מאוד קשות להתגברות, כך שכישלון של טיפול וחזרה לחומר הן הכלל יותר מן היוצא מן הכלל ( rule the

exception the than .)rather תכניות טיפוליות למכורים לסמים או אלכוהול, למרות שהכרחיות, הן לא

התשובה להעלמת או אפילו הפחתת הבעיות בחברה שלנו.

.3   עידוד מניעה. הדבר הרצוי ביותר – ובעל הפוטנציאל הכי גדול להיות בעל הצלחה – הן שיטות מניעה

המכוונת לאזהרת אזרחים מן הבעיות המתלוות לסמים ולימוד צעירים דרכים להימנע משימוש בהם.

הרבה מאמצים מבטיחים התחלתיים למניעה כשלו בהפחתת שימוש החומרים. יש מספר סיבות לכך: ההתערבות לא נמשכה תקופה ארוכה מספיק על מנת להראות את האפקט הרצוי; מאמצי ההתערבות  לא היו חזקים מספיק על מנת להשפיע בצורה מספקת על המשתתפים; או שהאסטרטגיות לא היו מיושמות כפי שצריך. בשנים האחרונות מומחים למניעה נקטו עמדה יוזמת וניסו להקים תכניות אשר מונעות את התפתחות הפרעות. אסטרטגיות המניעה האחרונות לקחו כיוונים מגוונים ומבטיחים. נבחן

כמה מאמצים אלו ולאחר מכן נדון בהגבלות של גישות המניעה הללו.