בהתחשב בקשיים שנסקרו לגבי היזכרות במידע על התנהגות עצמית מתוך הזיכרון, אין זה מפתיע כי המשיבים פונים לאסטרטגיות השפעה רבות כדי להגיע להערכה אפשרית ) & Conrad
9 chapter 1996, al., et Sudman 1996; .(Brown, גם כאשר משיבים יכולים להיזכר במידע
רלוונטי של מקרים, החומר שבו נזכרו עלול שלא לכסות את כל תקופת ההתייחסות, או
שהמשיבים יכולים להיות מודעים לכך שההיזכרות שלהם אפשר שתהיה בלתי שלמה. במקרים
על-פי האסטרטגיה
הם יכולים לבסס את המסקנות שלהם על קטעים שבהם נזכרו,
כאלה,
המשיבים יכולים
המקרים אחרים,
שמתייחסים אליה רבות כ"פירוק" .(decomposition)
להסתמך על תיאוריות סובייקטיביות שיש להם קשר (bear) להתנהגות שבה דנים. למשל, כאשר נשאלו על התנהגות בעבר, הם יכולים לשאול את עצמם אם יש כל סיבה להניח כי התנהגותם
הם יכולים לדווח את ההתנהגות הנוכחית שלהם
אם לא,
בעבר שונה מהתנהגותם בהווה,
כקירוב. באופן דומה, כאשר יישאלו על התנהגויות של אחרים, הם יכולים לקבוע את ההתרשמות
תוך ביסוס ההערכה על תיאוריית אישיות עקיפה.
האחר,
שלהם מ"איזה סוג של בן-אדם"
לבסוף, המשיבים יכולים להוציא מידע רלוונטי מן השאלון, למשל, על-ידי שימוש באלטרנטיבות התשובה כמסגרת התייחסות בחשיבה לגבי התנהגותם שלהם. אנו סוקרים את האסטרטגיות
השונות הללו בהמשך. באופן אמפירי, חוסר הוודאות של המשיבים עצמם לגבי התוצאה של מאמצי ההערכה שלהם מתבטאת לעתים קרובות במספרים עגולים. במקרה של דיווחי תדירות, התשובות בדרך-כלל
מראות קפיצות בכפולות של 5 ו10- )עבור דיון, ראה 2000 al. et .(Tourangeau באופן דומה, דיווחים לגבי זמן שעבר )לפני כמה ימים אתה(?… בד"כ מראות קפיצות של תשובות בערכים אבטיפוסיים, כמו 7 או ,30 כאשר המטרי מתייחס לימים )למשל, & Hedges, Huttenlocher,
מכיוון שהמציאות מגיעה לעתים רחוקות בכפולות של מספרים עגולים,
.(Bradburn, 1990
התפלגויות אשר הגיעו לפסגה במספרים כאלו הם עדויות טובות לכך שהמשיבים נסמכו על אסטרטגיות הערכה ובחרו הערכה "מספיק טובה." למעשה, השימוש בכפולות יכול להיות דרך
לבטא שהתשובה אינה מדויקת ) ראה 2000 al. et .(Tourangeau
ואקסטרפולציה
(decomposition)
פירוק
מסקנות המתבססות על היזכרות חלקית:
extrapolation) – אומדן ערכו של משתנה מחוץ לתחום הערכים שבו הוא נתון(
19
בעיות היזכרות רבות הופכות לקלות יותר כאשר המשיבים שוברים, או "מפרקים" , את משימת ההיזכרות לתוך כמה תתי-משימות. אסטרטגיות הפירוק שהמשיבים כנראה ישתמשו בהן באופן ספונטני הוא הפירוק הזמני (temporal) של תקופת התייחסות ארוכה אל תוך מספר קטנות יותר
)עבור סקירה, ראו 1996 al., et .(Sudman על-מנת להשיב על השאלה כמה פעמים היא שתתה ביר, יין או אלכוהול בחודש האחרון, למשל, המשיבה אולי תחליט שהיא שותה בערך כל ערב בסוף השבוע, כלומר אלא אם כן אף אחד מאלה שהיא מכירה לא עורך מסיבה, דבר שקרה
בסופ"ש שעבר, אבל, היא חושבת, לא בשבוע שלפני כן. כך, היא יכולה להסיק כי היא שותה
בד"כ 8 פעמים בחודש, אבל כנראה שתתה רק 6 פעמים השבוע. אז היא צריכה להחליט אם החוקר מתכוון לספור כל פעם שהיא שותה או את מספר המשקאות; אם הא, אז היא צריכה להעריך מחדש בהתבסס על ההיזכרות שלה לגבי כמה היא שותה בדרך-כלל, כאשר התוצאה הסופית היא 18" פעמים במשך החודש האחרון." הערכות מסוג זה צפויות להיות מדויקות אם
חוק ההסקה של המשיבה מתאים ואם מקרים יוצאי-דופן הם נדירים.
למעשה, התנהגויות מסוימות הן מספיק שגרתיות כך שהמשיבים יודעים את מידת הדיוק שלהם,
Brown, in press;
כמו "כל יום ראשון" ביקור בכנסיה או "יומיומי" עבור חפיפת השיער ) ראה
1994 1993, .(Menon, במקרים כאלו, המשיבים יכולים ליישם את הקצב לתקופת הזמן ולחשב
קיימים תנאים ברי-מזל כאלה,
כאשר לא
עם זאת,
כדי להגיע לתשובה הנכונה.
)להכפיל(
התוצאות של אסטרטגיות פירוק והכפלה לא סביר כי יצאו בהערכות מדויקות. יתר על כן, כמות גדולה של מחקר מעידה כי אנשים מעריכים יתר על המידה את התדירות של
Sudman et
התנהגויות נדירות ומעריכים פחות מדי את התדירות של התנהגויות תדירות )ראה
1996 .(al. בהתחשב בכך שכל התנהגות היא פחות תדירה במשך תקופה קצרה בהשוואה לתקופה
ארוכה, תקופת ההתייחסות שמשתמשים בה צפויה להשפיע על ההערכה בדרכים ספציפיות: בעוד שתקופת התייחסות ארוכה, כגון "חודש אחד," מעודדת הערכות פחותות מדי, תקופות התייחסות קצרות מעודדות הערכות יתר על המידה, כפי שנדון בחלק על תקופות התייחסות
ורמזי היזכרות.
