הפרעות אכילה

 

 

הסבר קצר על סוגי מגזינים שונים בכל העולם והשפעתם על הרצון לרזון.

 

אידיאל הרזון השתרש בשנות ה,60- לפני זה הגוף האידיאלי היה כזה עם קימורים (מרלין מונרו.)

 

המחקר של אן בקר על תפקיד התרבות: ראתה בפיג'י בתחילת שנות ה90 הרבה אנשים עם עודף משקל.

הבינה ששם זה הגיוני- להיות שמן מקושר שם עם חוזק, יכולת לעבוד, נדיבות… שנכנסו הטלויזיות לפיג'י,

החוקרת צפתה בנבדקות שלה מתחילות לעשות דיאטות כתוצאה מצפייה בתוכניות כמו .90210

 

ב2001- זכתה בפעם הראשונה מיס ניגריה בתחרות מיס עולם, וטענו כי זו הייתה הפעם הראשונה

שהניגרים בחרו את מלכת היופי שלהם לא לפי יופי, אלא לפי רזון.

 

השפעות משפחתיות: מפורט בשיעור.

 

בבולימיה נמצאו קשרים דומים (מחקר שמצא כי המנבא החזק ביותר לבולימיה בקרב סטודנטיות היה הערות מזלזלות כלפי המראה.) מחקרים מציעים שהתפתחות ההפרעה, טמונה בין היתר בקונפליקט

משפחתי.

 

גורמי סיכון אינדיבידואלים:

 

מגדר – להיות אישה. תקופת הסיכון של אנורקסיה היא גיל ההתבגרות ושל בולימיה אחרי. הפרעת בולמוסי אכילה סבירה מאוד להימצא בגברים כמו בנשים. לגברים (לא אצל נשים) אוריינטציה מינית הינה

גורם סיכון לאכילה בהפרעה (הוסבר קודם,) אך הימצאות במערכת יחסים מהווה גורם ממתן.

 

הפנמת אידיאל הרזון- המידה בה אנשים מפנימים את אידיאל הרזון קשורה במגוון של בעיות שנחשבות כגורמי סיכון לפיתוח הפרעות אכילה. נמצא כי הפנמת אידיאל הרזון עשויה להיות רכיב מוקדם לשרשרת

הסיבתית שבראשה נמצאות הפרעות אכילה.

 

פרפקציוניזם- מחקרים מראים שנשים עם אנורקסיה ובולימיה הן פרפקציוניסטיות יותר מאחרות. הייתה טענה שהפרפקציוניזם בא עקב הפרעות אכילה, אבל זה לא נתמך מחקרית. יתכן שלפרפקציוניזם יש בסיס גנטי, במחקרי תאומים מצאו התאמה גבוהה יותר בקרב MZ מאשר ב,DZ- גם בקרב סובלים מהפרעות

אכילה וגם בקרב תאומים בריאים. גברים פחות פרפקציוניזם מנשים.

 

דימוי גוף שלילי- אחת התולדות של הלחץ הסוציו-תרבותי להיות רזה היא פיתוח דימוי גוף שלילי. הבעיה היא שאין כל כך סיכוי להגיע ל"גוף האידיאלי." מחקר אורך שנערך לאחרונה על 500 נערות מראה שחוסר

שביעות רצון מהגוף הוא המנבא החזק ביותר להתחלת הפרעת אכילה.

 

דיאטות- גורם סיכון נוסף לפיתוח הפרעות אכילה. מחקר מצא שבקרב נערות דימוי גוף שלילי + דיאטה ניבאו סימפטומים של בולימיה תוך שנה. חוקרים טוענים שהדיאטה עצמה היא לא הבעיה אלא המצב בו

אנשים מתאמצים לרדת במשקל ללא הצלחה, ואז מתפתחות תחושות רעות לגבי הגוף והעצמי.

 

אמוציונליות שלילית- גורם סיכון לאי-שביעות רצון מהגוף, שכן כשאנחנו מרגישים רע אנחנו נוטים להיות ביקורתיים כלפי עצמנו תוך התמקדות במגרעות. זה נכון במיוחד אצל אנשים הלוקים בדיכאון, הקוגניציות המוטות גורמות לאדם לחוש אפילו גרוע יותר ביחס לעצמו. מחקרי אורך הראו שדיכאון הוא גורם סיכון לפיתוח הפרעות אכילה. נמצא שרגש שלילי משמר הרגלים של התקפי זלילה. זה מסתדר עם מודלים לויסות רגשות שמדברים על התקפי זלילה כמסיחי דעת מרגשות שליליים. כמובן שהבעיה היא שאחרי התקף הזלילה אנשים

מרגישים מאוכזבים או נגעלים מעצמם ובכך המצב רק מוחמר.

 

התעללות מינית בילדות-  מוצע שהתעללות מינית בילדות מגבירה את הסיכוי לגורמי סיכון אחרים של

הפרעות אכילה כמו דימוי גוף שלילי ורגש שלילי.

 

טיפול באנורקסיה נרבוזה

 

אנשים הסובלים מאנורקסיה רואים בהפרעה דבר כרוני ואינם אופטימיים לגבי יכולתם לצאת מהמחלה. יש אחוזי נשירה גבוהים מהטיפול, בעיקר בקרב מטופלים עם אנורקסיה מהסוג המטהר. הדאגה המיידית בטיפול באנורקסיה היא החזרה של המטופלים למשקל שאינו מסכן חיים, כשלעתים אין ברירה אלא לאשפז ולהאכיל באופן מבוקר. בדרך כלל מאמץ זה מצליח, אולם ללא טיפול שיתייחס לפן הפסיכולוגי של המחלה העלייה

במשקל תהיה זמנית בלבד. במקרים מסוימים טיפול אגרסיבי יכול לגרום להחמרה.

 

• טיפול תרופתי- לעתים נעשה שימוש בנוגדי דיכאון אבל אין עדויות על יעילות הטיפול. לעומת זאת ישנן

עדויות שתרופות אנטי-פסיכוטיות יכולות לעזור, מדובר בתרופות שמסייעות בטיפול בסכיזופרניה ומביאות לשיפור גם בטיפול בדימוי גוף שגוי. בנוסף, אחת מתופעות הלוואי של התרופה היא עלייה במשקל, וככה

תופסים "שתי ציפורים במכה."

 

• טיפול משפחתי- טיפול הבחירה עבור בני נוער עם אנורקסיה. הגישה הנחקרת ביותר מכונה

 

"המודל של מאודסלי:" מדובר בשיטה המנסה לא להאשים את ההורים ולא את הילד אשר כוללת שלושה שלבים: בשלב הראשון המטפל עוזר להורים ולילד ליצור אכילה בריאה, ע"י צפייה בארוחות משפחתיות והכוונת ההורים ליצור אווירה תומכת. בשלב השני, לאחר שהילד מתחיל לעלות במשקל, מועלים נושאים הקשורים במערכת היחסים בין הילד וההורים. בשלב האחרון מתמקדים בפיתוח מערכת יחסים בריאה יותר בין הילד וההורים. טיפול משפחתי נמצא יעיל יותר מטיפול יחידני, אך הוא לא מתאים לכולם, אלא בעיקר למטופלים עם אנורקסיה, מתחת לגיל ,19 אשר חולים פחות משלוש שנים (זה מראה את החשיבות של טיפול

מוקדם.)

 

• -CBT זהו טיפול יעיל מאד בטיפול בבולימיה, ומשום שבמובנים רבים יש דמיון בין שתי ההפרעות, לעתים

עושים שימוש בCBT-  גם באנורקסיה.  אורך הטיפול המומלץ הוא בין שנה לשנתיים, והטיפול מנסה ברובו

לשנות אמונות שגויות בנוגע למשקל ואוכל וגם ביחס לעצמי אשר יכולות לתרום להפרעה.