אגורפוביה

 

קריטריונים בDSM :5

 

 

.A  פחד או חרדה ניכרת על שניים או יותר מהבאים:

 

.1  שימוש בתחבורה ציבורית

 

.2  להיות במרחבים פתוחים (מגרשי חניה, שווקים, גשרים)

 

.3  להיות במקומות סגורים (חנויות, תיאטרות, בתי קולנוע)

 

.4  לעמוד בתור או להיות בקהל

 

.5  להיות מחוץ לבית לבד.

 

.B האינדיבידואל מפחד או נמנע מסיטואציות אלו בגלל מחשבות שההמלטות תהיה קשה או שהעזרה

לא תהיה נגישה באירועים שבהם יתפתחו סימפטומים דמויי חרדה או בלתי תואמים או מביכים.

 

.C הסיטואציות האגרופוביות כמעט תמיד מעוררות פחד או חרדה.

 

 

אקטיבית מהסיטואציות האגרופוביות, מצריך את הליווי של בן לוויה או פחד וחרדה

.D הימנעות

 

אינטנסיביים.

 

.E הפחד או החרדה לא פרופורציונליים לסכנה ממשית מחוץ להקשר סוציו תרבותי.

.F הפחד, חרדה והנמנעות הם קבועים ונמשכים שישה חודשים ו יותר.

 

 

חברתיים,

גורמים למצוקה קלינית משמעותית או פגיעה בתחומים

.G הפחד החרדה או הימנעות

 

מקצועיים או תפקודיים אחרים.

 

.H אם יש מצב רפואי אחר הפחד החרה או הימנעות צריכים להיות מופרזים.

.I    הפחד, החרדה או הימנעות לא מוסברים יותר טוב על ידי סימפטומים של מצב מנטלי אחר, לדגמה

סימפטומים  של  פוביה  ספציפית,  מצבית.  לא  משלבית  רק  סיטואציות  חברתיות  לא  קשורים

לאובססיות, תפיסה של פגמים במראה העצמי, אזכורים לאירועה טראומתי או פחד מהפרדות.

 

נתונים דמוגרפיים

 

הרבה אנשים סובלים מהפרעת פאניקה ואגורפוביה. 4.7 אחוזים מהמבוגרים יש הפרעת חרדה עם או בלי אגורפוביה בשלב מסוים בחייהם, כשהשילוב של אגורפוביה והפרעת פניקה הוא יותר נפוץ. הפרעת פאניקה עם או בלי אגורפוביה מתחילה בד"כ בסוף גיל ההתבגרות אבל הגיל הממוצע הוא בין 23 ל.34 עם זאת זה יכול להתחיל ביחוד נשים, בשנות ה30 או ה.40 ברגע שהתקפת פאניקה מתפתחת, היא נוטה לקבל מסלול כרוני למרות שהאינטנסיביות של הסימפטומים שוככת עם הזמן. לבסוף, במחקר אורך של 12 שנים נמצא שפחות מחמישים אחוז מהמטופלים עם הפרעת פאניקה ואגורפוביה החלימו תוך 12 שנים, ו58 אחוזים

שהחלימו בשלב מסוים חוו הישנות של הסימפטומים. הפרעת פאניקה נפוצה פי 2 אצל נשים מגברים. אגורפוביה גם קורית יותר אצל נשים ואחוזי הנשים עולה ככל שההימנעות האגרופובית עולה. בקרב אנשים

עם אגורפוביה חמורה 80-90 אחוזים הם נשים.

 

ההסבר הנפוץ לכך הוא סוציו תרבותית. בתרבות שלנו יותר מקובל שנשים שחוות חרדה להימנע מסיטואציות שהן פוחדות וצריכות לקבל ליוו כשהן נכנסות לסיטואציות מפחידות. גברים שחווים פאניקה יותר חשופים

ל"גרש את זה החוצה" בגלל ציפיות חברתיות והגישה היותר אסרטיבית ואינסטרומנטלית לחיים.

 

למרות שיש מעט מחקר על הנושא מחקר אחד שעקבי עם הרעיון הזה שנערך על ידי mason and chambeks שנתנו סקלה של מיקום מגדרי role( (sex לגברים ונשים אגרופוביים ומצאו שהפחות הגבריים כך ההימנעות האגרופובית הייתה חזקה יותר גם כלפי גברים וגם גלפי נשים. ניסוי נוסף מצא שבתרבויות וחברות שמשמרות תפקידים מגדריים נוקשים יש אחוזי אגורפוביה גבוהים. בנוסף, ישנן מספר עדויות שמכתיבות שגברים עם הפרעת חרדה עשויים יותר לטפל בעצמם עם ניקוטין או אלכוהול כדרך להתמודד עם התקפי החרדה

המתמשכים במקום לפתח הימנעות אגרופובית.

 

קומורבידיות עם הפרעות נוספות

 

83 אחוזים מהאנשים עם הפרעת פאניקה יש לפחות עוד הפרעה נוספת. כגון הפרעת חרדה מוכללת, חרדה חברתית, פוביה ספציפית, ,PTSD דיכאון ושימוש בחומרים. בין 50-70 אחוזים מהאנשים עם הפרעת חרדה יחוו דיכאון חמור בשלב מסוים בחייהם. הם עשויים לעמוד בקריטריונים של אישיות גבולית או נמנעת. הסוגיה האם אנשים עם הפרעת פאניקה מרעים סיכון גבוה לאידיאל של התאבדות וניסיונות התאבדות שנוי במחלוקת עם מספר מחקרים שמציעים שכל סיכון מוגבר בהתאם לגורמים לא ישירים כמו דיכאון קו מורבידי ושימוש בחומרים שידועים כגורמי סיכון בפני עצמם. עם זאת, שני מחקרים אפידמיולוגים גדולים מצאו שהפרעת חרדה מקושרת עם סיכון מוגבר לאידיאליזציה של התאבדות וניסיונות שלא קשורים להפרעות

הקומורבידיות.