היסטריה וטראומה מינית
“At first I regarded the linking of hysteria with the topic of sexuality as a sort of insult – just as the women patients themselves do”
— Freud
(לפרויד היה נראה פשטני ומעליב לאנשים עם מאפיינים אישיותיים.. מעליב להגיד שיש אירועים מיניים
בבסיס של היסטריה).
חשיפה עקבית של אירועים טראומטיים מהילדות (לרוב מיניים,) שנקשרו ל"טריגר" הנוכחי הביאו את פרויד
(ב)1896- להאמין שמצא את המקור לנוירוזת ההיסטריה!
“I therefore put forward the thesis that at the bottom of every case of hysteria there are one or more occurrences of premature sexual experience…I believe that this is an important finding, the discovery of a caput Nili in neuropathology.” (“Aetiology of Hysteria”)
(פרויד בתחילת דרכו דיבר על כך שחשיפה עקבית של אירועים טראומטיים מהילדות , שנקשרו לטריגר הנוכחי
גורמת להיסטריה. חשיפה לאירוע מיני שמודחק, עד שיש טריגר. קאפוט נילי- המקור הבסיסי של משהו, המקור ההתחלתי. אמירה חדשנית לזמנו של פרויד, נשים שמסתובבות עם היסטוריה לא אשמתן ולא אישיות
אלא בגלל חשיפה לאירועים טראומטית).
- התיאוריה זכתה לזלזול, התעלמות וביטול.
- שכיחות ההיסטריה (בקרב המעמד הבורגני של וינה) משמעותה שלתיאוריה השלכות מרחיקות לכת על שכיחות ההתעללות המינית בילדות! (לחברה בווינה, מעמד גבוה היה קשה לה לקבל שהתעללות
מינית קיימת במעמד גבוה. התעללות מינית בילדות קיימת ושכיחה).
- פרויד חזר בו לאחר כשנה.
- מעבר מ"תיאוריית הפיתוי / טראומה" לתיאוריית המיניות הילדית (המון מהעבודה של פרויד
הושפעה מרוח התקופה ואירועים בחייו. תיאורית הפיתוי- חוויה מינית שילדות אומרות אלא פנטזיה,
היא רוצה לשכב עם אמא שלו ויש לה חרדת הפין ואם לא נפתר מתפתחת נוירוזה, תסביך אדיפוס.
מי שהמשיך את עניין הטראומה היה פרנסי, חזר לעניין טראומה ודיבר על שפת רוך ושפת תשוקה. דיבר על כך שילדים קטנים שלא מבינים מה טוב ומה רע, אם מבוגר יבלבל אותם וישתמש בשפת התשוקה, הילד יקבל תשוקה כרוך. בלבול מאוד גדול- מעידות לפעמים שאוהבות את זה. פרנסי היה
מאוד טוטאלי והקהילה הפסיכואנליטית דחתה אותו .בשנים האחרונות זוכה להכרה שוב).
- ירידה בעניין בטראומה
לחץ טראומטי ממלחמה
- המודעות החברתית להשפעות של טראומה גברה לאחר WWI (השנים בהן פרויד חי)..
- חיילים רבים נשברו נפשית עקב חשיפה לזוועות warfare( -trench מלחמת שוחות, לא רץ לעבר האחר, אלא יושבים בתוך שוחות ויורים אחד לשני. מלחמת שוחות התחילה כי הייתה התקדמות
גדולה בכוח ההתקפי, אבל ירידה מאוד גדולה בכח ההגנתי. יצר חשיפה יותר מוגברת לזוועות.).
- בכי בלתי-נשלט, שיתוק, כעס, עצבנות, דיסוציאציה, וכו.'
- כ40%- מכלל הנפגעים בבריטניה בWWI- יוחסו לbreakdown"- "mental
)"shell shock"( WWII-ב ב"בארה מהנפגעים 10%-כ •
- וייטנאם ומלחמת המפרץ – כ15%-12%- מהחיילים האמריקאים סבלו מ.PTSD- (וייטנאם- מלחמת
גרילה. מלחמה מול אוכלוסייה אזרחית, שנפגעת, אולי ראית עוולות).
- זה מעלה שאלה שנויה במחלוקת: האם חייל ש"נשבר" הוא פחדן? חלש? לא חדור מוטיבציה
מספיק? האם צריך להענישו? או שמא יש להתייחס לחיילים בחמלה?
- הדעה הרווחת בציבור (מלבד פסיכולוגים ופסיכיאטרים:) אחרי מלחמה חוזרים לתפקד רגיל.
(הציפייה של החברה לחזרה לתפקוד גורמת להרבה אשמה אצל הסובל).
- פסיכיאטרים שהיו "anti-war" כמו Lifton Robert הראו כי משוחררי וייטנאם סבלו מסימפטומים לאחר חזרתם. (בקונטקסט פוליטי מי שמדבר על PTSD זה מישהו אנטי מלחמתי, לוקחת צד
בפוליטיקה. היום יותר מורכב. גם אם המלחמה מצדקת אפשר להכיר בכך שיש לזה השלכות קשות).
- לעתים אפקט "מושהה" )delayed(
- בDSM-II- לא הייתה אבחנה לתגובה "מושהית" או כרונית ללחץ / טראומה.
- פעילים נגד מלחמת וייטנאם ביקשו לכלול בDSM-III- )1980( הפרעה שתיקרא “post-Vietnam
.syndrome”
- כותבי הDSM- התנגדו: מדובר באירוע היסטורי ספציפי.
- פעילים הביאו עדויות שהתגובה לא בהכרח ספציפית לווייטנאם
- כך נולדה אבחנת PTSD . (הוכנסה לDSM .)3
אבל נחזור רגע אחורה..
- בישראל שלאחר השואה – syndrome kz 1961( )Etinger, (בישראל אחרי השואה דברו על KZ (מכנה
ריכוז בגרמנית.) תסמינים דומים.) ההפרעה יוחסה לתנאים הספציפיים של חוויית מחנה הריכוז (הרעבה,
חבלות ראש.) יותר רפואי ואורגני.
