- בניגוד לסוגים אחרים של הפרעות, במשפחת הפרעות האכילה יש אחוזים גבוהים של מעבר דיאגנוסטי
בין הפרעה להפרעה, כשהמעבר בין שני הסוגים של אנורקסיה (מגביל/ מטהר) נפוץ במיוחד.
- שליש מהמטופלים עוברים מאנורקסיה לבולימיה, אך חשוב לשים לב שהמעבר הזה אף פעם לא ישיר
מהסוג המגביל של אנורקסיה לבולימיה, אלא דרך מעבר ביניים שהוא הסוג המטהר. בקרב מטופלים ש"עברו" מאנורקסיה לבולימיה יכול להתרחש מעבר חזרה לאנורקסיה, אך מעטים המקרים בהם המעבר מבולימיה
לאנורקסיה.
- ככל הנראה, לא קיימת חפיפה דיאגנוסטית בין אנורקסיה ל,BED- אך כן קיימת חפיפה דיאגנוסטית בין
בולימיה ל.BED-
קשר עם סוגים שונים של פסיכופתולוגיה- מפורט בשיעור.
- הבעיה עם אבחון הפרעות אישיות בקרב מטופלים עם הפרעות אכילה היא שיכול להיות שהרגזנות
ואובססיביות הן פשוט תופעות לוואי של תת התזונה והרעב, אז צריך להיזהר מלהסיק מסקנות בהקשר הזה.
- אפשרי גם שההפרעות היו קיימות, והפרעת האכילה רק הגבירה אותן. למשל, 2/3 מהמטופלים עם
אנורקסיה דיווחו שהם היו מחמירים ופרפקציוניסטים, אפילו כילדים.
סיכון וגורמים סיבתיים בהפרעות אכילה:
גם כאן, מודל דיאתזה-לחץ משחק תפקיד: רגישות גנטית + גורמים סביבתיים קשורים בפיתוח ההפרעה.
גורמים ביולוגיים:
- גנטיקה- (מפורט בשיעור.) מחקרי תאומים הראו תרומה גנטית להפרעות אכילה באופן זהה להפרעה בי-
פולרית וסכיזופרניה.
בנוסף, הפרעות אכילה קושרו לגנים שמעורבים בויסות סרוטונין, שזה הגיוני כי ידוע שסרוטונין מעורב בין היתר בהתנהגות אכילה. ידוע גם שהוא קשור במצבי רוח, והפרעות מצב רוח והפרעות אכילה נמצאו באותן משפחות. לאנורקסיה ובולימיה גורמים גנטיים משותפים, וסביר כי "התפקיד" של הגנים נכנס בגיל
ההתבגרות, יכול להיות בגלל שגנים יקבעו כיצד האדם יגיב לגורמי סיכון שיתפתחו במהלך החיים.
- הפרעות במוח- נמצא קשר בין נזק בקורטקס הפרונטלי והטמפורלי להתפחות אנורקסיה ובולימיה. ידוע
שהקורטקס הטמפורלי קשור בתפיסת דימוי הגוף. ייתכן כי ההיפותלמוס הלטרלי מתפקד כאזור שמשלב
מידע רלוונטי בויסות צריכת מזון. מחקרים על בע"ח מציעים כי הרשת שמערבת את האזורים המוחיים הללו
קשורה באכילת יתר בתגובה לרמזים סביבתיים, וגם בדיכוי אכילה בתגובה לפחד.
- points -Set נקודת האיזון הביולוגית שכאשר יש סטייה ממנה, הגוף מנסה להתנגד על מנת לחזור לאותה
נקודה (אם אתה אמור לשקול 60 ק"ג, הגוף ינסה לשמור על המשקל הזה.) מטופלים עם אנורקסיה נמצאים ברעב מתמיד ומנסים לדכא אותו, ולכן עלולים לצוץ דחפים שיביאו לזלילות גדולות עתירות קלוריות (מתבטא
גם בבולימיה.)
- סרוטונין– נ"ט הקשור באובססיביות, אימפולסיביות ושינויים במצב הרוח, ומווסת תיאבון והתנהגות
אכילה. חלק גדול ממטופלים מגיבים בצורה טובה לSSRI- (נגד דיכאון) ולכן סוברים שיש קשר להפרעה עם
הנ"ט. סרוטונין מורכב מחומצת אמינו טריפטופין שמושגת דרך האוכל ומומרת לסרוטונין ע"י פעולה מטבולית, בין היתר ע"י המטבוליט.HIAA-5 בקרב מטופלים עם אנורקסיה יש רמות נמוכות של ,HIAA-5 ובקרב מטופלים עם בולימיה רמות נורמליות. לאחר החלמה, נמצא שבשתי הקבוצות יש רמות גבוהות של HIAA- .5 ההסבר המוצע לכך הוא שחזרה לאכילה נורמלית מאפשרת זיהוי של חסך בסרוטונין ע"י הגוף וייצור מוגבר
.HIAA-5 של