ציטו-ארכיטקטורה

 

ראינו ראיות שתומכות בהשערה שסכיזופרניה קשורה לחוסר התפתחות נכון של המוח. אם זה נכון, חלק מתאי המוח לא יגיעו ליעד הסופי שלהם, והארגון הכללי של תאים במוח יהיה לוקה. בנוסף לבעיה זאת, אנו רואים בעיות אחרות במוחם של הסכיזופרנים שקשורות לנוירונים. לדוגמא, חוקרים הראו שבחלקים של המוח של  חולים,  יש דחיסות  גבוהה יותר של נוירונים  מאשר במוחם של  אנשים בריאים,  וכמו  כן,  רואים  חסך

בנוירונים שאחראים על אינהיביציה של נוירונים אחרים. בגדול, כמו שכבר הבנו בפרק הזה, המוח של

הסכיזופרנים מתקשה מאוד לווסת פעילות בחיבורים נוירולוגים מסוימים.

התפתחות המוח בבגרות

המוח לא מפסיק להתפתח בילדות, וידוע שהוא ממשיך להתפתח בגיל ההתגברות. המוח עובר תהליכים שונים (אצל אדם בריא) שהופכים אותו ליותר יעיל וחד, והופכים אותו למוח "מבוגר." החוקרים כעת מנסים

לחבר בין התהליכים שמביאים לסכיזופרניה ובין התפתחות לא נכונה של המוח בגיל ההתבגרות.

לסיכום,  אנו  רואים  שהגנים  יכולים  לספק  פגיעות  מסוימת,  שרק  תנאים  סביבתיים  מסוימים  יביאו

להתפתחותה של המחלה. ( ניתן למצוא תאומים שרק לתאום אחד יש סכיזופרניה ולשני אין.)

כעת ננסה להבין יותר לעומק כיצד המוח עובד, וננסה להבין כך מה קורה במוחם של חולי הסכיזופרניה.

נוירוכימיה

כבר מזמן  שחוקרים  הבינו  כי סכיזופרניה קשורה לחוסר איזון של כימיקלים במוח, או יותר נכון לומר, שהתנהגויות פסיכולוגיות אבנורמליות הן תוצאה של יציאה מאיזון של הכימיקלים במוח. הכימיקל שהכי קשור

לסכיזופרניה הוא דופמין. הקשר לדופמין התגלה לאור שלוש תגליות שונות:

.1   התרופה הראשונה לסכיזופרניה – ,THORAZINE התגלתה כיעילה בטיפול בתסמינים הפסיכוטיים,

כאשר התרופה חוסמת רצפטורים של דופמין

.2   חוקרים  ראו  ששימוש  נרחב  באמפטמינים  (מגבירים  את  הדופמין  במוח)  יוצרים  תסמינים  של

פסיכוזות באנשים שמזכירים מאוד תסמינים של סכיזופרניה.

.3   סיבוך  הטיפול  במחלת  הפרקינסון  עם  ה,LDOPA  מה  שהיה  יוצר  אצל  החולים  תסמינים  של

סכיזופרניה. (למדנו אז שטיפול בפרקינסון יכול ליצור סכיזופרניה…אז זה זה.)

איך הדופמין קשור לתסמיני הסכיזופרניה ? החוקרים אומרים שלדופמין תפקיד מרכזי שקובע עד כמה קשה נייחס לגירויים פנימיים או חיצוניים. חוסר איזון של דופמין יכול לגרום לנו לתת יותר תשומת לב ויותר חשיבות לגירוי שהוא באמת לא כזה רלוונטי. במצב כזה, האדם יתקשה להבין אילו גירויים ביום יום שלו הם חשובים

ואילו הם לא ( ממש כמו שרואים אצל חולי סכיזופרניה)..

איך קורה שיש יותר מידי דופמין במוח? הספר מציין את כלל הטיעונים שאנחנו מכירים מאבנורמלית של שנה

א.' ייצור  יתר  של  נוירוטרנסמיטרים,  שחרור  מוגבר  של נ"ט  לסינפסה,  האטה בפירוד הנ"ט בסינפסה,

חסימה של הreuptake .

 

מחקרים מוקדמים שניסו למדוד את כמות הדופמין במוח השתמשו במדד HVA (חומר המחיל דופמין, נמצא

 

דופמין

– ה.)CSF המחקרים המוקדמים לא מצאו תשובות שחיזקו את הקשר בין

לרוב בחדרי המוח

 

לסכיזופרניה. החוקרים לא הצליחו להוכיח כי סכיזופרנים מייצרים יותר דופמין, אז המחקר עבר להוכיח

שלחולים יש רצפטורים עם רגישות יתר או עם צפיפות יתר (ובכך גורמים למערכת לחשוב שיש יותר דופמין.)

המחקרים התמקדו בפיתוחים טכנולוגים כמו סקירות .PET

רצפטורי הדופמין : יש 5 רצפטורים של דופמין. .)D1-D5( 2D הוא הכי רלוונטי אלינו. בכללי, מחקרים מצאו כי במוחם של חולי סכיזופרניה יש פי 1.4 רצפטורי 2D מאשר באדם בריא. בוודאות מצאו כי יש צפיפות יתר של רצפטורי 2D אצל הסכיזופרנים. חשוב לציין כי במחקרי תאומים, מצאו כי גם לתאום המונוזיגוטי שלא חלה בסכיזופרניה נמצאו גם כמות גדולה של רצפטורים, כך שלאו דווקא כמות גדולה של רצפטורי D2 הם מה

שגורמים למחלה.

אז מה  אנחנו יודעים עד  כה? הבנו שסכיזופרנים הם  רגישים  מאוד לדופמין. מה  שמעניין הוא  שמחקרים

שנעשו על חיות הראו שבעיות ספיקת חמצן בלידה ,)anoxia( יכולות לגרום לאותה רגישות לדופמין.

דופמין הוא כנראה לא הנ"ט היחיד שקשור לסכיזופרניה. גלוטומט: גלוטומט הוא  נ"ט מעורר שמצוי בצורה נרחבת במוח. כיום חוקרים חודשים כי חוסר איזון של נ"ט

זה קשור לתסמינים של סכיזופרניה, ממספר סיבות. ראשית, ראו שאנשים שלוקחים את הסם – ,PCP ידוע   גם בתור "אבק מלאכים," נחסמים אצלם רצפטורים של גלוטומט, ומופיעים אצלם סימפטומים   שליליים וחיוביים של סכיזופרניה. שנית, רופאים היו חייבים להפסיק להשתמש בקיטאמין – חומר שמשתמשים בו להרדמה של חולים. גם הוא יצר אצל החולים תסמינים של סכיזופרניה. מה שמעניין שכמשתמשים בקיטאמין עם ילדים, אין להם שום תופעות לוואי של המחלה. הPCP והקטאמין חוסמים רצפטורים של גלוטומט. ניתן לראות בניתוחים לאחר מוות כי במוחם של חולי סכיזופרניה יש פחות גלוטומט מאשר בנבדקים בריאים. ייתכן

כי כאשר קולטני הגלוטומט )NMDA( אינם פעילים לתקופה ממושכת – נגרם נזק ממשי לרקמות המוח.

חשוב לציין כי הגילויים על הגלוטומט לא מחליפים את חשיבות הדופמין במחלה, והחוקרים מאמינים כי מערכת מוחית עם פעילות יתר של דופמין בעצם יכולה לגרום לדיכוי של גלוטומט, כך שזה מסתדר יופי אחד

עם השני.