סכיזופרניה ואישיות

 

מסגרת: DID , סכיזופרניה ואישיות חצויה: לנקות את הבלבול

 

 

DID וסכיזופרניה. וזה גם נפוץ שיתייחסו לאנשים עם סכיזופרניה

הציבור הכללי מתבלבל בין ההבחנה בין

 

כאילו יש להם אישיות מפוצלת. אפילו שמענו אנשים אומרים דברים כמו "אני קצת סכיזופרני על הנושא הזה"

כדי להתכוון שיש להם יותר מדעה אחת לגבי משהו.

 

כזה מרות שהשימוש הלא נכון במושג אישיות מפוצלת דווקא התחיל בקרב פסיכיאטרים, היום הוא משקף את חוסר ההבנה של הציבור על סכיזופרניה שלא מערבת פיצול או ג'ייקל והיד בכלל. הבלבול המקורי כנראה נובע מהמונח סכיזופרניה שהוטבע על ידי הפסיכיאטר השוויצרי ביולר. סכיזן בגרמנית – פיצול, ופרן זה שורש

ביוונית למיינד. הרעיות שסכיזופרניה מאופיינת על ידי מוח מפוצל או אישיות עלה כך.

 

עם זאת זה לא מה שביולר התכוון שהמילה סכיזופרניה תציין. במקום זאת היא התייחס לפיצול לחוטים המקשרים במיינד, קישורים בין אותיות מחשבות רגשות והתנהגות. פיצול מסוג כזה מתבטא בחשיבה שהיא

לא קוהרנטית שמוביל לקשיים נוספים הקשורים בסכיזופרניה.

 

זה מאוד חשוב לזכור שאנשים שאובחנו עם סכיזופרניה אין זהויות נפרדות. יש להם אולי דלוזיות והם מאמינים שהם משהו אחר, אבל הם לא רואים שינויים בזהות שמלווים בשינויים בקול באוצר המילים ובמראה החיצוני

כמו שיש ב.DID בנוסף לכך אנשים עם DID לא חווים מאפיינים של סכיזופרניה כמו התנהגות לא מאורגנת,

הלוצינציות ודלוזיות..

שכיחות- מדוע יש עליה ב?DID

מספר המטופלים החל לעלות ב,1970 לאחר הפרסום של סיביל שהעלה את המודעות הציבורית לתופעה. סיבה נוספת לכך שהדיאגנוזה נעשתה שכיחה יותר לאחר 1980 היא שהקריטריונים לאבחון סכיזופרניה התחדדו בDSM .3 אנשים שיתכן ואובחנו לא נכון כסכיזופרנים כעת יכלו לקבל את אבחנת הפרעת פיצול

האישיות.

לבסוף, נראה כמעט בוודאות שחלק מהעלייה בשכיחות הפרעת DID היא מלאכותית ותוצר של בעלי מקצוע    שמחפשים את ההפרעה במטופלים שלהם. אף על פי כן, גורמים כאלו אינם יכולים להיות אחראיים לכל המקרים בהם אנשים אובחנו עם ,DID הפרעה שנצפתה ברוב מדינות העולם, אפילו במקומות בהם אין כל

ידע אישי או מקצועי לגבי ,DID כולל אזורי כפר טורקים ובשנגחאי בסין.

מחקרים על DID

רוב המידע שיש ברשותנו אודות DID מגיע מדיווחים עצמיים של חולים או מתצפיותיהם של מטפלים או חוקרים קליניים. המוקד העיקרי של המחקרים הללו היה לקבוע את אופי האמנזיה שקיימת בין האישיויות השונות. כאמור, למרבית האנשים הסובלים מDID יש לפחות זהות אחת שאינה מודעת לקיומן של האחרות ולחוויות שלהן. אפיון זה של ,DID אושש במחקרים שהראו שכאשר זהות אחת מתבקשת ללמוד רשימת זוגות מילים והזהות השנייה מתבקשת מאוחר יותר להיזכר במילה השנייה בכל זוג, כאשר המילה הראשונה ניתנת

 

הזאת בתוך האישיות-

השכחה

כרמז, נראה שלא היה מעבר של מידע מהזהות הראשונה לזו השנייה.

 

בהתייחס להיזכרות מודעת של החוויות והפעילויות של לפחות זהות אחרת- נחשבת לאפיון מרכזי ל.DID עם זאת, מחקרים מעניינים עדכניים, עם כ20 נבדקים הסובלים מ,DID ביקשו לערער על ההנחה שהאמנזיה התוך-אישיותית מלאה. תחת זאת הם מראים כי קיימת העברה חלקית של מידע מפורש בין זהויות שונות

בתלות מסוימת.

למרות שזהות 2 לא תוכל לזכור את רשימת המילים שנלמדה על ידי זהות ,1 היא תוכל ללמוד מהר יותר את

הרשימה הזו מאשר רשימה חדשה לחלוטין. ממצא זה מציע כי הזיכרון האמפליציטי מופעל.

מחקרים קשורים על העברת זיכרונות מרומזים, מראים כי גם התגובה הרגשית שנלמדה ע״י זהות אחת תועבר  לזהויות האחרות. למרות שזהות 2 עשויה לא לזכור אירוע אמוציונלי שאירע לזהות ,1 תזכורת ויזואלית או אודיטורית לאירוע (גיורי מותנה) המסופק לזהות 1 עשוי להעלות תגובה רגשית למרות שלזהות 2 אין כל זכר לסיבה בגללה התגובה עלתה. זאת ועוד, מחקר אחד של אנטיג׳ן ועמיתיו הורה ל22 נבדקים ללמוד בזהות 1 להעריך מחדש מילה ניטרלית בצורה חיובית או שלילית דרך שיטה שבה מילים ניטרליות נקשרות בצמדים עם

מילים חיוביות או שליליות; כלומר, המילים הניטרליות מקבלות משמעויות חיוביות או שליליות. כאשר זהות 2

הופיעה הם קטלגו את המילים הניטרליות באותן משמעויות חיוביות או שליליות כפי שלמדו לעשות בזהות ,1 למרות שלא זכרו כלל את שלב הלמידה. אף על פי כן, מחקרים אחרים הראו כי לא תמיד הזיכרון האמפליציטי מועבר דרך האישיויות השונות, במיוחד בסוגים מסוימים של זיכרון אימפליציטי שבו תפקוד הזיכרון מושפע מהזהות של האישיות המסוימת. לסיכום, ישנו מעבר של מידע מרומז אבל לא תמיד וכן הוא תלוי בסוג

ובקונטקסט.

מספר מועט של מחקרים נוספים בחן את ההבדלים בפעילות המוחית כשאנשים עם DID נבדקים בזהויות

שונות במצב של מודעות. למשל, במחקר אחד ביקשו לבחון האם קיימים הבדלים בפעילות EEG בין מטופלים

עם DID שהיו במצבי אישיות שונים לבין נבדקי ביקורת בריאים שהדמו מצבי אישיות שונים, במטרה לקבוע

 

האם היו דפוסי פעילות גלי מוח שונים במהלך הזהויות השונות (אמיתיות או מדומות,) כפי שיימצא בקרב אנשים שונים. המחקר מצא שאכן היו הבדלים בפעילות גלי המוח כאשר אלו הסובלים מDID היו במצבי

אישיות שונים ושההבדלים הללו היו גדולים יותר מאלו שנמצאו בקרב הנבדקים שהדמו מצבי אישיות שונים.

מחקר אחד מעניין במיוחד שערכו Reinders ועמיתיו בחן דפוס אקטיבציה סובייקטיבית ולבבית לזיכרונות ניטרליים וטראומטיים בקרב 11 נבדקים שאובחנו עם .DID לכל נבדק הייתה אישיות ניטרלית כמו זו שהייתה פעילה אצלו כשתפקד בחיי היומיום שלו, וכן אישיות נוספת עם זהות טראומטית ולה גישה לזיכרונות

הטראומטיים. כצפוי, כאשר הנבדקים נחשפו לתסריט של זיכרון אישי ניטרלי אף אחת מהזהויות לא הראתה

תגובה סובייקטיבית או לבבית. אולם, כאשר הם נחשפו לתסריט עם זיכרון אישי טראומטי שתי הזויות נבדלו זו מזו בתגובתן. כלומר, מצב הזהות הטראומטי (לא הניטרלי) הראה פעילות סובייקטיבית ולבבית שמעידה על מצוקה רגשית לזיכרון אישי טראומטי. תוצאות אלה מספקות תמיכה לרעיון לפיו אחד התפקידים של האישיויות

השונות הינו להגן על האדם מזיכרונות טראומטיים שלאישיות הטראומטית יש גישה אליהם.