להבחין בין הפרעות סומטיות, הפרעות כאב

קודם ציינו שהDSM מבחין בין מלינג'רינג וdisorder factitious על בסיס המטרה של ההתחזות. מאבחנים מלינג'רינג אם האדם באופן מכוון מפיק או מגזים סימפטומים פיזיים והוא מועדד על ידי תמריצים חיצוניים כמו להימנע מעבודה או להרוויח פיצוי כספי. disorder factitious מאובחנת אם האדם באופן מכוון מפיק סימפטומים פיזיים או פסיכולוגיים, והמטרה של האדם הוא פשוט לקבל ולשמור את היתרונות של לשחק את תפקיד החולה (גם במחיר של להתאשפז) כולל את הקשב והדאגה של רופאים ומשפחה. בהפרעה זו לרוב המטופלים בסתר משנים את הפיזיולוגיה שלהם, (לדוגמה על ידי לקחת סמים) כדי לעורר מגוון של מחלות אמיתיות. ואכן הם עשויים להיות בסיכון למחלה רצינית או מוות ועשויים אפילו להצטרך להתחייב למוסד בשביל ההגנה של עצמם. בעבר, צורות חמורות וכרוניות של disorder factitious יחד עם סימפטומים פיזיים נקראו syndrome" "Mubchausen's כשהרעיון הכללי היה שלאדם יש סוג של התמכרות בית חולים או

סינדרום ה"פציינט המקצועי."

 

לפעמים אפשר להבחין בין הפרעת המרה (או הפרעות סומטיות אחרות) ומלינג'רינג, או לשחק באופן מזויף תפקיד החולה, עם מידה מסוימת של בטחון, אבל במקרים אחרים זה יותר קשה לבצע אבחנה נכונה. אנשים שמעורבים במלינג'רינג (שאין לה קריטריון אבחוני ברור) ואלו עם disorder factitious במודע מתחזים ויוצרים

סימפטומים וזה משתקף בהתנהגותם. בניגוד לכך אנשים עם הפרעת המרה (כמו הפרעות סומטיות אחרות) לא מפיקים סימפטומים באופן מודע, אלא מרגישים "הקורבן של הסימפטומים" ומאוד רוצים לדבר עליהם לפרטי פרטים. כאשר חוסר עקביות בהתנהגותם מתגלה, הם לרוב אינם מודאגים. כל רווח משני שהם חווים בתוצרים הנלווים להפרעה עצמה לא מעורבים בעידוד הסימפטומים. מצד שני, אנשים שמתחזים נוטים להיות

מתגוננים, מתחמקים כשנשאלים על הסימפטומים. הם לרוב לא רוצים להיבדק שמא ההתחזות תתגלה.

 

מתגוננים כאשר מתגלה חוסר עקביות אצלם. למעשה הפרעת המרה וזיוף מכוון של מחלה נחשבים לדפוסים

שונים.

 

קריטריונים ל disorder factitious

.A זיוף של תסמינים פיזיים או פסיכולוגיים או הפקת כאב או מחלה שמקושרים עם רמאות מזוהה.

.B  האדם מציג את עצמו לאחרים כחולה, משותק או פצוע.

.C ההתנהגות הרמאית נוכחת אפילו בהעדר תגמולים חיצוניים ברורים.

 

או הפרעה

delusional disorder

.D ההתנהגות לא מוסברת טוב על ידי מצב נפשי אחר כמו

פסיכיאטרית אחרת.

 

 

factitious disorder imposed on another (munchausen's syndrome by proxy) :מסגרת

 

 

(או

שנכפת  על   האחר

factitious disorder

נקראת

factitious disorder

גרסה  ביזארית   של

 

proxy by syndrome ,(munchausen's האדם שמחפש עזרה רפואית או להתייעץ עם מומחה בבריאות הנפש באופן מכוון הפיק מחלה רפואית או פסיכיאטרית באדם אחר שהוא תחת חסותו (לרוב ילדים.) בדוגמה טיפיקלית, אמא מביאה את הילד שלה לטיפול במצב רפואי שהיא גרמה באופן מכוון, ומכחישה כל ידע על המקור שלה. כמובן, הבריאות של הקורבן לרוב נמצאת בסיכון משמעות על ידי התעללות חוזרת וההתערבות של שירותי הרווחה או המשפט הכרחית. ב10 אחוזים מהמקרים הצורה הלא טיפיקלית יכולה להוביל למוות

של הילד.

 

ההפרעה הזו עשויה להיות מזוהה כאשר המצב הרפואי של הקורבן אינו רגיל, תוצאות מעבדה לא עקביות עם מחלה מוכרת, או כאשר יש ביקורים דחופים לאותה מרפאה או בית חולים. הפושעים (שלרוב יש להם ידע נרחב ברפואה) נוטים שלא להודות באמת, וזה מוערך שמשך הזמן הממוצע לאשר את האבחנה הוא 14 חודשים. אם הפושע מרגיש שהצוות הרפואי חושד, הוא עשוי לנתק קשר עם הצוות כדי להגיע למקום אחר ולהתחיל את כל התהליך מחדש. רכיב נוסף של הבעיה בזיהוי הוא העובדה שהצוות הרפואי שלא רוצים להודות באבחנה מחשש לתביעה משפטית. אבחנה לא נכונה כאשר ההורה הוא חף מפשע יכולה להביל לקשיים משפטיים רציניים. טכניקה אחת שהשתמשו בה עם הצלחה לא רעה הוא להתקין מעקב וידיאו על האמא והילד בזמן האשפוזים. במחקר אחד 23 מתוך 41 חשודים לבסוף קבעו שיש להם disorder factitious

proxy by וב56 אחוזים מאותם מקרים מעקב הווידאו היה הכרחי לאבחון.