חוקי נינברג

חוקי נירנברג

 

.1 חוק אזרחות הרייך –  בחוק זה הבולט ביותר הוא שהיהודים לא נזכרים בו. הוא איננו

עוסק רק ביהודים. יש בחוק זה דיון במושג האזרחות. הוא דן בכלל האנשים החיים

בגרמניה. יש בחוק זה הבחנה בין נתין לאזרח. נתינים היו למלך – שנסבלים על ידי

המלוכה ומשלמים לה מס ובתמורה, מקבלים סוג של הגנה. "נתין המדינה הוא כל מי

שנתון לחסות הרייך ולכן הוא מחויב כלפיו" – כל מי שנתון לחסות הרייך צריך להוכיח

כי הוא ראוי לחסות זו.  האזרח- "אזרח הרייך הוא נתין המדינה בעל דם גרמני או דם

קרוב לו והמוכיח את נאמנותו למדינה.

 

הדברים הקובעים בין אזרחות לנתינות: דם גרמני ונאמנות – זה מה שמפריד בין נתינות

לאזרחות. הוא יכול להתייחס גם אל למי שיוגדר כבוגדים. הקריטוריון של אזרחות הרייך יכול להתייחס למי שבוגד במדינה ולמי שאינו בוגד, בעיני היטלר. מי יכול להיות בוגד? למשל

הקומוניסטים ואז הם הופכים מאזרחים לנתינים – אזי הם לא אזרחים בעלי זכויות.

 

החוק הזה עושה הבחנה בין נתין לאזרח אך המשמעויות המעשיות שלו חסרות כל ערך. כי יש

גרמנים שגם להם לא היו זכויות אזרח.

 

היהודי – אומר לעצמו שאם הוא לא יעשה דבר כנגד גרמניה אזי הוא לא יפגע. הוא יהיה נתין ויש

בזה דבר מרגיע.

 

.1 חוק הדם והכבוד הגרמני – מטרתו לאבטח את טוהר הגזע.

א. יש בחוק זה הסדרה מעמדית של יהודים בגרמניה.

ב.  יש כאן גם חוקים כנגד נישואין שלהם עם נתינות גרמניות וכו…'

 

עם זאת, אנו רואים כי אין פגיעה ממשית ביהודים. למרות זאת, כל החקיקה האנטי-יהודית שתבוא אח"כ תוצג כחוקי השלמה לחוקי נירנרברג. חשוב: זו הפעם הראשונה שהקריטריון

הגזעני מבחין בין אדם לאדם ומוגדר כחוק.

 

החוק הזה עוקר את אחד המרכיבים המרכזיים של היהדות הגרמנית – האמנסיפציה! יש כאן קץ

של האמנסיפציה של יהדות גרמניה.

 

יום לאחר מכן, פורסמה תקנה אופרטיבית: תקנה ראשונה לחוק אזרחות הרייך.

 

חוקי נירנברג משמעותם:

 

.1 קץ עידן האמנסיפציה .2 בפעם הראשונה, נכנס לתוך החקיקה עקרון הגזע(

 

מוגדר מיהו יהודי?

 

יהודי בן תערובת – הוא מי ששני סביו הוא יהודים ולכן הוא יהודי רק אם הוא שייך לקהילה

היהודית או התחתן עם יהודיה. "מישלינג" זה בן תערובת

 

יהודי מלא – זה מי ששלושה מסביו יהודים )כלומר: סבתא, ושני סבים למשל.(

 

למעשה, צריך ששלושה סבים יהיו יהודים זה נראה כי יש כאן הקלה אולם, הגרמנים רוצים למנוע זיהום של הדם. בראשית הדרך, בסעיף האריות לאחר יום החרם אז מספיק שרק סבא אחד

 

 

 

 

 

 

 

 

יהודי. למעשה, יש באמת הקלה, אולם יש לבצע דברים ויש כאן עניינים פרגמטיים יש יתכנות

גבוה יותר.

 

בהתחלה, בחןק האריות זה "עצם הזיהום" ועכשיו זה "מידת הזיהום," מידת הזיהום ושלושה

סבים יותר קל לאתר וליישם.

 

בשנת ,1936 יש למעשה איזשהו דו קיום בין הגרמנים ליהודים, זה מדאיג את הנאצים כי

היהודים נשארים!

 

עם קריסתו של האס אה, עולה האס אס שמבין שאם הוא יצליח לשלוט על סוגיית הבעיה היהודית, אז הוא זה שגם ישלוט. שליטתו בבעיה היהודית והדומיננטיות – דרכו להיות דומיננטי

בשלטון הנאצי יהיה מובטח. אי לכך משנת 1934 הוא עושה כל שביכולתו לעסוק בנושא.

 

בשנת 1935 מקים האס האס בתוכו מחלקה בשם 12II  "המחלקה לעניינים יהודיים" – בראשה

עומד אדולף אייכמן. הוא הופך אף להיות מומחה לעניינים יהודיים. כולם מבינים את העניין של

היטלר ביהודים ושליטה בנושא הזה – אנחנו נהיה הדומיננטים כי זו הפרדיגמה המרכזית! לכן,

הקמת המחלקה הזו. אייכמן לומד על הציונות, לומד עברית ואף מבקר בארץ.

 

בינואר 1937 המחלקה שלו מוציאה מסמך שנקרא "דין וחשבון בסוגיה היהודית או על הבעיה היהודית." הוא מתאר את הראייה של המחלקה של אייכמן על המצב של היהודים והגרמנים

בראשית '37 וגם נותן קדימון למה שהולך לקרות..

 

תעודה: על הבעיה היהודית ינואר 1937 – דו"ח של הSD- – נכתב ע"י אייכמן

 

תעודה זו או דו"ח זה מתריע על כך שיש עדיין בעיה יהודית: "נכשלנו במדיניות האנטי יהודית" שלנו כי עדיין יש כאן יהודים. מטרת הדו"ח היא לקדם הגירה של היהודים, עם זאת יש חשש

שמההגירה תיתכן בסיס טריטוריאלי ליהודים אולם גם אם יש סכנה – העיקר זו טובת גרמניה. יותר מכך, הדו"ח טוען כי העם הגרמני לא מבין את האג'נדה שלו והוא לא מצליח להטמיע את השנאה הגזענית כלפי היהודים. )יש כאן למעשה הצבעה כנגד שר האוצר – שאחט,( אותו שר אוצר הטיל הגבלות על ההגירה, הסכם העברה וכו.' מבחינתו, ביצוע נישול של היהודי מהכלכלה, יוגבר הלחץ הפוליטי- להחמיר את החקיקה ותורחב אפשרות ההגירה. הרבה מאוד גרמנים היו כנגד

היהודים בשל הרווחים שהפיקו משנאת היהודים