תיאוריות פסיכו דינמיות:
פוביות ע"פ פרויד: המקרה של הנס, פוביה מסוסים. אביו של האנס כתב לפרויד
will bite him in the street, and this fear seems somehow connected with his having been
frightened by a large penis.”
ע"פ פרויד הנאס ניסה להדחיק את רגשותיו האדיפליים (משיכה אדיפלית לאם, רצון להרוג את האב,) והתיק
את חששו מפני תוקפנות האב אל הסוסים. הפוביה כפשרה פסיכולוגית לא מודעת: קל יותר להימנע מסוסים.
דחפים קונפליקטואלים שהודחקו, ע"פ פרויד- תסביך אדיפלי לא פתור (דחפים מיניים ותוקפניים כלפי
ההורים) אך ההדחקה איננה יעילה ב,100% ולא תמיד העיבוד של הקונפליקט הוא יעיל. השקעת מאמץ באנרגיה הנפשית קשורה לקונפליקט. אחד מהמנגנונים להתמודדות עשוי להיות התקה (כלפי אובייקט פחות
רלוונטי אך סימבולי)
יתרון התאוריה: הכרה מעמיקה של המטופל וההקשר הספציפית
חסרון התיאוריה: לא פרסימונית, קשה להכליל על סמך נבדק אחד, אין עדות לנכונותה או ליעילות הטיפול
הפסיכודינמי בפוביות.
תיאוריות של למידה התנהגותית או חברתית:
התניה קלאסית: אסוציאציה בין אובייקט ניטרלי לחוויה שלילית\ טראומטית. "אלברט הקטן" פוביה יזומה
מחולדות לבן 11 חודשים- הוספת רעש בכל פעם שאה חולדה. לאחר ההתניה מראה החולדה גם לו לקפוץ
בבהלה ולבכות. בהמשך התגובה עברה הכללה גם לארנבים.
בפוביות ספונטניות, החוויה השלילית יכולה אף להיות חד פעמית (דוגמה נשיכה.)
התניה דרך צפייה: conditioning :vicarious צפייה באדם אחר מגיב בפחד לאובייקט. הטראומה היא לא
ישירה, מפתחים את הפוביה בגלל שראינו אדם אחר מגיבה בפחד לאובייקט. לראות אדם אחר מגיב בפחד
(בעיקר הורה.)
בהתחשב בל הטראומות שאנשים עוברים: מדוע אדם אחד יפתח פוביה ואחר לא?
הבדלים אינדיווידואליים בלמידה: חוויות חיוביות קודמות כגורמי חוסן: לדוגמה אם במשך שנים היה לי כלב
וצברתי חוויות חיוביות, יש פחות סיכוי שכלב יינשך אותי ואפתח פוביה.
mineka ועמיתיה על פעוטות עם הוריה פובי: מי שראה קודם הורה לא פובי נדבק פחות בפוביה.
מחקר של
חוויות חיים כגורמי סיכון: כשבעבר טראומות מינוריות, עשוי להיות מצטבר.
הסלקטיביות של פוביות:
אובייקטים\ מצבים אליהם נוטים לפתח פוביות הם קבוצה מצומצמת. דוגמה, הסיכוי לפתח פוביה לנחשים לעומת ארנבונים. מטוסים לעומת מכוניות, יש יותר תאונות דרכים מתאונות מטוסים, עדיין רוב האנשים לא
פוחדים ממכוניות. מטוסים שומעים הרבה יותר מתאונות דרכים.. הטיה לסבירות.
האם הסלקטיביות של פוביות יכולה להיות מוסברת על ידי הגישה הביהביוריסטית: האם אובייקטים מסוימים נוטים יותר לעבור התניה לפחד? האם אנו פשוט מגיבים לסכנה? עושים הכללה. אם הגישה הייתה נכונה היו הבדלים התנהגותיים מאוד גדולים בין אנשים שעברו יותר התניות והכללות, והיו פוביות באותה מידה לכל
מיני אובייקטים.
בתחילה שנות ה,1900 ת'ורנדייק ניסה ללמד את ילדיו להתרחק מסכנות. לא הצליח לייצור פוביה מחפצים
חדים ומכבישים. בשנות ה,70 מחקר שהשתמש בהלם חשמלי ניסה לייצר פוביה לרובים, לא הצליחו.
פרה דיספוזיציה (מוכנות) אבולוציונית:
סכנות שהיו קיימות גם בשחר ההיסטוריה של האנושות, למשל נחשים, חרקים חושך ברקים רעמים, גבהים.. ניתן לשער על תהליך של יתרון הישרדותי להימנעות, שמוביל לשימור במהלך האבולוציה. התניה קלסית עם
מוכנות ביולוגית. פרה דיספוזיציה נשמרה לאורך השנים- טבוע בדנ"א.
הסתייגות, מקרים שלא מתאימים לתיאוריה, לדוגמה פוביה מכפתורים.
תיאוריות ביולוגיות אבולוציוניות
קרובים מדרגה ראשונה: ל31% היו פוביות בעצמם (יכול לנבוע גם מלמידה.)
מחקר על תורשה: תאומים זהים לעומת לא זהים, יותר פוביות.
כנראה שהגנוטיפ משחק תפקיד בפגיעות להתפתחות פוביה.
גנים רבים כנראה קובעים פרמטרים של flight or fight (מערכת האזעקה שלנו, מצילה חיים.) המערכת כוללת כמה אזורים בין היתר: האמיגדלה מאתחלת ומאקטבת חלקים רבים בגוף. הקורטקס הפרה פרונטלי
משמש כבלמים, אחרי שהסכנה חלפה, יש לחזור לבייסליין.
selection אבולוציוני לעודף זהירות (המערכת מופעלת בקלות ובמהירות) , עדיף 100 positive- false
יהיה
לתהליך
selection
הישרדותי.) אך אין
אחד (יתרון
false negative
הבלות בטעות מאשר פספוס
ה downregulation המווסת בחזרה לבייסלין- בזמן שאנשים יחסים דומים בנטייה לפחד, המהירות שבה
אנשים יירגעו תהיה מאוד שונה מאדם לאדם, לא אבולוציוני אלא הבדלים בין אישיים. ניתן אם כן לשער,
שלפרמטר זה ישנם הבדלים אינדיבידואלים רבים יותר.
דוגמה נוספת להבדלים אינדיבידואלים בהקשר לפחד: אינהיביציה התנהגותית, מושג שנטבע על ידי קייגן.
רגישות יתר לשינוי ולסיכון. גישה מרוסנת לחקירת הסביבה. סיכוי רב יותר להפרעת חרדה בגיל .8 ילדים
שנולדו רגישים לסיכונים ושינויים, ומגיל צעיר כל שינוי נחווה כמסוכן.
ממצאים פיזיולוגים: אבנורמליות בנתיבים של סרוטונין ודופמין במערכת הלימבית, פגיעה ביכולות העיבוד
הרגישי, רמות נמוכות של GABA הנקשר לעיבור עוררות פיזיולוגית.
