הסבר פסיכולוגי התנהגותי
פוביה יכולה להתפתח לאחר מקרה יחיד של טראומה (בין אם הטראומה ישירה או עקיפה,) כיצד ניתן להבין
את האפקט ארוך הטווח של אירוע בודד?
הימנעות: תורמת לשימור של פוביות בכך שאיננה מאפשרת הכחדה של האסוציאציה. במעבדה אם לא מאפשרים לנבדק לברוח הוא נאלץ ללמוד מחדש אסוציאציה חדשה (העדר גרייה שלילית) וכן , התנהגות
המנעותית מחוזקת – מפחיתה חרדה.
פוביות לא אסוציאטיביות:
על פי תיאורית הלמידה, פוביות הן אסוציאטיביות (הצמדת חוויה שלילית לאובייקט יוצרת פחד מותנה) אבל
לא תמיד יש טראומה שיוצרת אותה.
פוביות לא אסוציאטיביות כנראה נובעות באופן ישיר מהתורשה ומייצגות הבדלים בינאישיים, פסיכולוגים
התנהגותיים רדיקלים יחפשו חוויות ממוקדות מסבירות כמו בפסיכואנליזה.
intergenerational transmission
העברה בין דורית
ילדים להורה עם הפרעת חרדה (עפ"י DSM 4 ) פי 7 סיכוי להפרעת חרדה. הסבר ביולוגי או סביבתי. הסביבתי
נקרא העברה בין דורית, הילד רואה תא ההורה ויכול לפתח פחד.
אימהות לא
,)modeling
פיזיולוגית, קוגניציות, והתנהגות (מודל לחיקו,
ועוררות
ההורים מעבירים ע"י
חרדתיות התבקשו להביע פחד דרך הבעות פנים של פחד וגועל 2002( Rappe, & )Gerull לשני גירויים חדשים (עכביש ונחש מגומי) מול ילידיהן בני 15-20 חודשים, ילדים פחדו יותר מהגירויים שההורים עשו להם הבעת פנים של פחד וגועל, אצל בנות ההעברה הייתה יותר חדה. עדויות דומות בסטינג רפואי- חרדה של
הורה לקראת ביצוע הליך רפואי לילד.
טיפול בפוביות:
הטיפולים היעילים ביותר לפוביות מבוססים על חשיפה. כל עוד האדם לא התמודד עם האובייקט מעורר הפחד
הוא ימשיך לפחד ממנו.
סוגי חשיפה:
מדומיינת: לדמיין את הדבר המעורר פחד, ,PTSD לספר את האירוע הטראומטי, שלב ראשון של חשיפה
במציאות, פחות מפחיד.
אמיתית: נחשפים באופן היררכי.
מציאות מדומה.
:systematic desensitization
דה סנטיזציה שיטתית
(דה סנטיזציה- להפוך משהו למפחיד פחות)
הטיפול היעיל הראשון, שנות ה50 פותח ע"י Wolpe joseph
.1 לומדים טכניקות הרפיה- מצב הפוך מחרדה.
.2 בונים היררכיה של מצבים מעוררי חרדה
.3 מדמיינים\ מבצעים כל שלב בהיררכיה
בכל שלב: המטרה לדמיין\ לבצע ללא חרדה.
הרפיה, מצב הפוך לחרדה. עובד על ידי שני מנגנונים:
.1 זיווג האובייקט המותנה עם העדר האירוע הלא מותנה האברסיבי, נחש מזווג עם אי הכשה.
.2 התניית נגד- זיווג האובייקט המותנה עם הרפיה.
מבחינה פיזיולוגית, הגוף לא יכול להיות חרד בהרפיה. אם אנחנו מלמדים את הגוף להיות בהרפיה אנחנו
עושים התניית נגד מהאובייקט המפחיד.
טיפול יעיל ב.90%-80% תוצאות נשמרות גם ב up followשל שנתיים. אין תחלופת סימפטומים. למה לא
עובד- עושים דברים כדי לא באמת להיחשף.
חשיפה ממשוכת PE exposure prolonged או הצפה flooding
בהעדר בריחה (הימנעות,) ישנה למידה כי האובייקט אינו מסוכן. יש גם למידה כי עם הזמן החרדה פוחתת
vivo in (לבצע בפועל לפרק זמן
וכי אין השלכות הרות אסון לחשיפה. חשפיה מדומיינת (לפרק זמן ארוך) או
ארוך)
רוב האנשים לא ירצו לעשות הצפה כי זה מאוד מפחיד וקשה.
האדם מתחיל את הטיפול עם חשש רב, חשיפה ממושכת היא לפחות 45 דקות עד שהחרדה שוככת. הטיפול
מחזיק, יש למידה. יכול להיות שאריות אבל בעקרון המטופלת למדה שלא צריך לפחד.
PE יעיל באותה מידה, או יותר מ.SD PE קצר יותר מ,SD לעתים ניתן אף להתגבר על
מחקרי יעילות:
הסימפטומים בפגישה אחת.
reality: Virtual מציאות מדומה, אפשר לייצר את הסיטואציה המפחידה, להיחשף לדוגמה לטיסה, יעיל
יותר מחשיפה מדומיינת כי זה התחושה אמיתית.
מודלינג
לפעמים משתמשים במשולב עם דה סנטיזציה שיטתית. לראות אדם אחר מתמודד עם האובייקט\ המצב
מעורר הפחד, לראות שלאדם האחר לא קורה כלום.
בהדרגה מערבים גם את המטופל בחשיפה, הטיפול אמורה לשנות את הקוגניציות (ייחוס סכנה) ודרך שינוי
זה לשנות את רמת העוררות. טיפול זה נחקר פחות. פחות מאתגר מ.PE (בניגוד לPE שעובר על הביטואציה,
מודלינג עובד על ייחוסים- לא קרה כלום.)
.מתח יצירתApplied Tension
טיפול הבחירה לפוביות מדם\ חיסונים. פוביות מדם הן הפוכות לשאר הפוביות מבחינת התגובה של מערכת
העצבים: ירידה במתח שריר, לחץ דם, קצב לב, לעיתים עלפון.
גם כאן: אימון בתגובה הפיזיולוגית המתחרה. כיווץ שרירים אל מול מראה של דם\ זריקה. מפחית סימפטומים
באופן משמעותי ב90% מהחולים.
