הפיתרון הסופי חלק ג'

בוועידת ואנזה לא הוחלט הפתרון הסופי. בתוך הוועידה גם יש תיאום של הדברים, כמו כן, יש אוריינטציה

אירופאית בתוך הוועידה הזו. בועידה זו הוזכרה ההגירה כפתרון זמני.

 

יש מושגים בוועידה זו: הפתרון הסופי, פינוי למזרח והטיפול המתאים, אלה מושגים מהרעיון של דרווין. הכיוון: סריקה ממערב למזרח אירופה. הכוונה היא שהנאצים רואים במזרח את פח הזבל, המקום הראשון שצריך להיות

מטוהר זה הרייך הגרמני. מה אנו מבינים מהוועידה:

 

–   הצורך של הגרמנים לשמור את היהודים ככוח עבודה.

–   איפה נמצאים היהודים, כשיש לנו בפירוש עדיפות לטיהור הרייך.

– התפתחות בשדה הקרב. –  מיפו גם את מדינות סקנדיביה

 

יש כאן פרשנות של חוק האריות – יש כאן עניין ביולוגי גרידא במסמך הזה ולמעשה, יש כאן התמקדות בדם. אסור שישאר דם יהודי, אפילו לא מעט. כמו כן, הם שואלים: מה יקרה אם יהודי נשוי לגרמני שלם? אזי הם יפנו את היהודי לגטו זקנים, היטלר למעשה רגיש לאזרחי ארצו ודעת הקהל. )יש דוגמאות להתחשבות זו גם בקצינים

יהודיים מוערכים בצבא הגרמני, כמו כן ביום החרם וביטול האלטנזה בשל התחשבות בדעת הקהל.(

 

התעודה היא תעודה חשובה מאוד, יש כאן תיאום ותכנון, העלאת הנושא של רצח היהודים למכונה משומנת ויעילה. ואכן משנת 1942-3 הן השנים של שיא הרצח. ואנזה חשובה מבחינת תוצאות האמת שלה. וועידת ואנזה

 

 

הופכת את הלגיטמציה והרעיון ללגיטימית, בין זרועית, משומנת. עד הוועידה, הייתה השמדה בעיקרה של

בריה"מ וקצת בפולין, לאחריה ניתן להגיד הרצח החל לצבור תאוצה ויעיל יותר.

 

המנהיגות

 

חברה לא תתקיים ללא מנהיגות. מנהיגות היא מושג חשוב בהוויה החברתית.

 

יש לנו מנהיג + מונהגים + מצב ומשימה.

 

המנהיג

 

.1  מנהיג אמור לשמור על קיום הקבוצה ושמירת ליכודה הפנימי

.2 קידום השגת מטרותיה/מילוי צרכיה.

 

המונהגים

 

מצב

 

בשואה יש לך תיכנון, משבר ונצפה. קשה לתכנן בשואה, ולמעשה היא מצב קלאסי של משבר. יש איזשהו תיכנון.

לא בכל אירופה היה גטו, אבל בכל אירופה היה יודנראט.

 

גטו ורשה למשל נסגר בשנת 1940 ועד יולי 1942 מתקיימים חיים ומתכננים חיים כדי לא לקרוס. ביולי למעשה

תפקידי המנהיג משתנים: מי ישלח ומי לא ישלח.

 

יש לנו שני פנים על היודנראט: הפן הגרמני והפן היהודי.

 

יהדות אירופה היא יהדות אמנסיפיציונית. יהדות זו נהנית משווין זכויות ובמידה רבה, בתהליך של התפרקות

הקהילה )בין שתי מלחמות עולם.( רוב יהדות אירופה לא ציונים, עיקר רצונם: להשתלב במדינות בהם הם חיים. למה הופכת הקהילה היהודית? הופכת לגוף וולנטרי. הקהילה היהודית לא מתעסקת יותר בתחום הפוליטי-משפטי אלא יותר בסעד ובמסורת יהודית – למי שבוחר להשתייך אליה. התוצאה, היא שמנהיגי הקהילה כוחם בין שתי מלחמות העולם כוחם צר ומוגבל. התהליך המאסיבי הוא של חילון, מיהם מנהיגי הקהילה? עסקנים. זוהי יהדות מודרנית וחילונית היא לא יהדות של שטטל. המטרה של היהודים אם כן היא השתלבות בחברה הסובבות, והיסוד

הלאומי-יהודי של היהודים, כלומר "עם נפרד" הולך ומתמעט.

 

אין לדבר בין שתי מלחמות העולם על קהילה מאוחדת. יש הרבה קבוצות והנהגה שונות שהולכות עם תפישות

עולם שונות ומוגדרות.

 

יש ארגוניים ארציים של יהודים, כמו בצרפת. אך הן לא שייכות לקהילה היהודית בהכרח.

 

הרבנים כבר לא משמשים כמנהיגים ממש אלא רק כמומחים לענייני דת. כמו כן, בין שתי מלחמות עולם יש מאבק

בין דורי חזק וצומחת מנהיגות חדשה שחלק ממה שמגדיר אותה הוא הבידול מהמנהיגות הישנה – המסורתית: הנהגת תנועות הנוער. לדוג' כאשר פורצת המלחמה, רוב המנהיגות המסורתית בורחת ואילו המנהיגות הצעירה

בורחת גם כן, אך חוזרת.