אתיקה וחוק בישראל
חשיבות הסודיות בהקשר הטיפולי
■ מרחב בטוח להיחשף הוא קריטי לאבחון מדויק וטיפול מתאים
■ הסתרה של מידע תביא לטיפול לא יעיל
■ נאמנות המטפל לשמירה על הסודיות תאפשר אמון בקשר
■ הסודיות הרפואית מעוגנת בחוק (חוק הגנת הפרטיות, חוק זכויות החולה, חוק הפסיכולוגים, ועוד)…
■ "חיסיון רפואי" communication( )privileged – הביטוי המשפטי של הזכות לסודיות ולאי-העברת מידע
על מטופל.
■ מטופל יכול לחתום על טופס ויתור סודיות אם הוא מעוניין בהעברת מידע עליו מצד המטפל שלו לגורם
אחר
■ בית המשפט גם יכול לבטל חסיון אם הוא משתכנע כי עדות המטפל חשובה לשם עשיית צדק ובירור
האמת
היתרים לשבירת הסודיות
■ ישנם חוקים שונים המציינים תנאים בהם מותר להפר סודיות, למשל:
■ ב"חוק זכויות החולה" נכתב כי מטפל או מוסד רפואי רשאים למסור מידע רפואי כאשר מסירת המידע
היא למטפל אחר, לצורך טיפול במטופל
■ ב"חוק הפסיכולוגים" יש 3 נסיבות המתוארות בהן מותר לפסיכולוג להפר סודיות: (א) גילוי המידע דרוש
לדעתו לשם טיפול באותו אדם (ב) קיימת חובה או רשות בחוק לגלות את המידע (ג) המטופל הסכים
בכתב לגילוי המידע
מה בדבר חובת המטפל כלפי צד ג?'
■ למשל, מטופלת מספרת כי יש לה רומן עם אדם ,X אשר אינו נמצא בטיפול וחובת הסודיות היא לא לגביו
■ גם לX- יש זכות בסיסית לפרטיות! על המטפל לא לחשוף את המידע, אלא אם יש סיבה חוקית כן לחשוף
(היתר או חובה להפר סודיות)
■ חובה להפר סודיות יכולה להיות חובה לענות על שאלות (בית משפט, פקידת סעד, ועוד גופים רשמיים)
או חובה ליזום דיווח "(חובת דיווח)"
חובת דיווח
■ מניעת פשע – בחוקי ישראל מעוגן החוק כי כל אדם שיודע שמישהו זומם לעשות פשע, עליו לנקוט את
כל האמצעים הסבירים כדי לנסות למנוע
■ לדוגמא: מקרה טאראסוף – 1969 בקליפורניה: פודאר, סטודנט הודי בברקלי, וטטיאנה טאראסוף
■ בארץ אין פסיקה לפיה ישנה חובת דיווח לרשויות או חובת אזהרת האדם שנשקפת לו סכנה
■ אך יש היתר להפרת החיסיון
■ כלומר על מנת למנוע פשע מותירים שיקול דעת רב בידי המטפל, אשר צריך לפעול באופן סביר, בהתאם
למה שנראה שיהיה יעיל באותו מצב (אזהרה לאדם אחר, דיווח לרשויות, ניסיון להניא את המטופל וכו)'
■ אמנם אין חובת דיווח, אך במקרה שקורה אסון כגון מקרה טאראסוף, המטפל עלול לעמוד למבחן בדיעבד:
האם הוא פעל באופן סביר?
התעללות בקטינים וחסרי ישע
■ ישנה גם חובת דיווח במידה ועקב עבודת הפסיכולוג יש לו יסוד סביר לחשוב שנעברה עבירה בקטין או
בחסר-ישע בידי האחראי עליו*
■ זה כולל גם עבירה שנעברה בעבר והופסקה
■ זה לא משנה אם המטופל הוא הקורבן או העבריין
■ מחקרים מראים כי מטפלים בארץ אינם מקבלים את סעיף חובת הדיווח כפי שהוא; הם מתייחסים לגיל
הקורבן, מתי ארע ה,abuse- מקור המידע והאם קיימת סכנה בהווה
■ מטפלים נוטים להתנגד לשבירת סודיות רק לשם הענשת העבריין, כאשר אין סכנה כרגע (במידה והקורבן
מתנגד)
*אגב כל אדם, ע"פ החוק, צריך לדווח במידה ויש חשד סביר לעבירה בקטין. אך לגבי המטפלים העונש חמור
יותר..
■ למשל לגבי התעללות מינית, יש נכונות גבוהה לשבור סודיות לגבי גילאי ,12-14 פחות לגבי גיל ,16 ומעט
מאוד נכונות לשבור סודיות לגבי בת ,18 אפילו אם בעת ביצוע העבירה היא הייתה קטינה
■ יש לציין כי בארה"ב ישנן הנחיות שלא לדרוש דיווח כאשר קרבנות הabuse- כבר אינם קטינים, אלא אם
כן קיים חשש לסכנה לקטין אחר (למשל, אח/אחות קטנים של המטופל/מטופלת)
■ בארץ קיימת "ועדת פטור" שיכולה להשהות את חובת הדיווח של מטפל, בהתחשב בשיקולים כגון: הפוגע
הוא שהודה במעשה, מתוך חרטה ורצון לטפל בעצמו ולהגן על הנפגע; אין חשש שהאירוע יחזור על
עצמו; האירוע התגלה במהלך פסיכותרפיה; ועוד
סכנת התאבדות
■ בישראל, מבחינה חוקית, התאבדות איננה נחשבת לפשע (אך שידול או סיוע להתאבדות כן)!
■ מה קורה כאשר אנחנו מעריכים כי המטופל אובדני באופן קונקרטי ומיידי?
■ הסעיף בחוק הפסיכולוגים המתיר גילוי מידע לשם טיפול באותו אדם, הוא היתר להפרת החיסיון ולא
חובה לדווח.
■ החוק מכיר בכך שהפרת החיסיון מצד המטפל עלולה לגרום לאדם להיות עוד יותר מבודד ומיואש ועלולה
דווקא לגרום לאקט האובדני
■ לכן משאירים שיקול דעת מקצועי בידי המטפל, אין חובת דיווח
■ הושטת עזרה מתאימה איננה בהכרח דיווח לרשויות / משפחה כנגד רצון המטופל, ניתן להיעזר בכלים
נוספים:
■ העלאת תדירות פגישות, קשר טלפוני יומי, מתן רשות להתקשר למטפל בכל שעה אם חש שיש סכנה
לעצמו, הפניה לקבלת טיפול תרופתי, בקשה מהמטופל לדווח למשפחה בהסכמה, ועוד
■ יחד עם זאת, במידה ומטפל לא מנע אובדנות ביעילות והמטופל מתאבד, המטפל עלול להיות מואשם
בגרימת מוות ברשלנות
■ יש לציין כי המצב שונה במידה והמטופל הוא בעל שיפוט לקוי (למשל, פסיכוטי) ומסוכן לעצמו/לאחר
ß ניתן לאשפז בכפייה בהוראת פסיכיאטר מחוזי
