.1 האם DID אמיתי או כוזב?
השאלה לגבי המקורות המזויפים של ההפרעה מעסיקה את בעלי המקצוע זמן רב. תחום אחד שבו שאלה זו
היא קריטית הוא התחום המשפטי- נאשמים בפשע יכולים לטעון שהאישיות האחרת שלהם ביצעה אותו. למשל במקרה של ״החונק מהילסייד״, קנט ביאנקי טען ללא הצלחה טענה זו במשפטו. אולם, ישנם מקרים
שכפי הנראה אנשים אושפזו בבי״ח לחולי נפש ולא בכלא עקב טענה זו.
.2 אם DID הוא לא מזויף איך הוא מתפתח? תיאוריה פוסט-טראומה או תיאוריה סוציו- קוגניטיבית?
תאוריית הטראומהPTSD/
תיאוריה סוציוקוגניטיבית ל,DID בהתאם לגישה הסוציוקוגניטיבית, מחקרם של ספאנוס ועמיתיו הראה שניתן ליצור בקרב סטודנטים רגילים, תחת מצב היפנוטי, תופעה הדומה לזו הנצפית ב,DID כולל אימוץ זהות חדשה עם שם אחר ועם מאפיינים התנהגותיים אחרים. מכאן שאנשים יכולים ליצור זהות משנית כשכוחות
מכוונים מעודדים זאת.
התיאוריה הסוציו-קוגניטיבית תואמת לממצאים לפיהם מרבית האנשים עם DID לא מראים סימפטומים ברורים של ההפרעה לפני שהם נכנסים לטיפול. כמו כן, יש ראיות לכך שמספר הזהויות עולה (אפילו באופן
דרמטי) ככל שתקופת הטיפול מתארכת. הגישה גם עשויה להסביר את העלייה בשכיחות החולים בהפרעה.
למרות זאת, הביקורת על התיאוריה הסוציו-קוגניטיבית מרובה. למשל, יש האומרים שלמרות שהיכולת ליצור משחקי תפקידים בהיפנוזה בסטודנטים זה ממצא מעניין, אבל אין זה אומר שכך בהכרח DID מתפתחת בחיים
האמתיים. למשל, מישהו יכול לשחק טוב תפקיד של אדם עם רגל שבורה, אך אין זה מסביר איך רגל נשברת.
יתרה מכך, המשתתפים בהיפנוזה יכולים להציג רק חלק מהסימפטומים הברורים של ההפרעה והם מראים אותה רק לפרק זמן קצר תחת תנאי מעבדה. אין מחקרים שמראים שתופעות כמו דפרסונליזציה, פערים בזמן
בזיכרון לאורך זמן, הזיות שמיעתיות וכו' יכולות להיווצר בתנאי מעבדה. כלומר, למרות שחלק מהסימפטומים
של DID יכולים להיווצר בתנאי הפעלה חברתית אין ראיות לכך שההפרעה אכן נוצרת כך בקרב החולים בה.
.3 האם היזכרות בזיכרונות נשכחים של התעללות בDID הם נכונים או כוזבים?
דרך אחת לקבוע כמה הדיווחים אמתיים או כוזבים, היא באמצעות בניית מבחנים פיזיולוגים מהימנים ותקפים. לכן, חוקרים אחדים מנסים כיום לקבוע האם ישנם סימנים נוירולוגיים שקובעים אילו זיכרונות אמתיים ואלו
כוזבים. דרך נוספת לקבוע את אמיתות הדיווחים, היא במציאת אימות/ דיווח בלתי-תלוי שיכול לומר אם
ההתעללות אכן התרחשה, כדוגמת רופא, בית חולים ודיווחים משטרתיים. מספר מחקרים דיווח לכל טכניקה יש את הבעייתיות שלה ועדיין לא מצאו דרך ודאית שתוכל להבחין בין דיווחי שקר לדיווחי אמת. למשל צ'ו ושותפים פשוט שאלו נבדקים, האם יש להם מישהו שיאשר להם את האירועים האלה, אבל לא פרטו איזה מידע הכרחי ולא הייתה להם דרך לקבוע אם הנבדקים הגזימו או עיוותו את המידע שמסופק על ידי העדות
דרך השירותים הרפואיים
12 רוצחים מורשעים ואישרו
המאשרת. במחקר נוסף לוויס ושותפים בדקו
הסוציאליים והפרוטוקולים של הכלא שהם חוו התעללות בילדות. למרבה הצער המחקר לא כלל קבוצת
ביקורת שלא חוו סימפטומים של .DID אנחנו לא יכולים להיות בטוחים שהתעללות בילדות בנבדקים אלה היא
לא יותר קשורה עם אלימות מאשר התפתחות של .DID יותר מכך לוויס הציע שייתכן וחלק מהרוצחים מתחזים.
.4 אם אכן הייתה התעללות, האם היא משחקת תפקיד משמעותי בהתפתחות של ?DID
בהנחה שאכן הייתה התעללות קשה בילדותם של אנשים רבים הסובלים מ,DID איך ניתן לקבוע האם ההתעללות הזו מהווה גורם סיבתי קריטי להתפתחות ההפרעה? קשה לענות על שאלה זו. למשל, לרוב התעללות קשה בילדים מתרחשת בסביבה משפחתית של עוני, הזנחה וגורמים אחרים שעשויים לגרום לטראומה (כגון חשיפה לסוגים שונים של פתולוגיה, הזנחה ועוני.) כל אלו עלולים היו לגרום בעצמם להתפתחות הפרעה כזו או לפחות להוות גורם סיכון לפיתוח ההפרעה. כמו כן, קושי אחר שצץ כשבאים לענות על שאלה זו היא שסביר כי אנשים החווים סימפטומים של DID וכן חוו התעללות בילדותם יחפשו טיפול יותר מאלו שחווים סימפטומים של DID אך לא עברו התעללות בילדותם. כלומר, אולי אנשים עם DID שעברו
התעללות מגיעים יותר לטיפול מאשר הללו ללא ההתעללות.
הערות על חלק מחילוקי הדעות לגבי DID
כאמור, מחקרים רבים הצביעו על כך שהזהויות הנפרדות שיש אצל אנשים הסובלים מDID הן בעלות מאפיינים
פיזיולוגים וקוגניטיביים. למשל, פעילות הEEG יכולה להיות שונה בקרב זהויות אחרות של האדם הסובל
מ.DID היות וחלק מההבדלים הללו לא ניתנים להדמיה, נראה כי ,DID לפחות בחלק מן המקרים, מערבת
משהו נוסף מעבר למשחק חברתי של תפקיד. יתרה מכך, אין זה מפתיע, בהתחשב במגוון הרחב של הראיות
של תת-מערכות זיכרון נפרדות (דיסאסוציאטיביות) ותהליכי עיבוד מנטליים לא מודעים, המעידים על כך שהרבה מהפעילות המנטלית שלנו מאורגנת באופן טבעי ברקע, מחוץ למודעותנו. יתר על כן, נראה כי ישנם
אנשים שהינם מועדים במיוחד לתהליכים דיסוציאטיביים פתולוגים מסוג כלשהוא.
