הסקת מסקנות בהתבסס על תיאוריות סובייקטיביות theories) (Subjective
בהיעדר מידע אפיזודי רלוונטי, המשיבים יכולים להסתמך על ההערכות הכלליות שלהם לגבי
העולם כדי להגיע להערכה אפשרית. פסיכולוגים מתייחסים בדרך-כלל להשערות הללו
כ"תיאוריות סובייקטיביות." כאן אנו מתייחסים לשתי תיאוריות – בעלות רלוונטיות מיוחדת,
כלומר הנחות לגבי יציבות ושינוי בהתנהגות העצמית והערכות לגבי האישיות של האחר. תיאוריות של יציבות ושינוי: מה הייתה חייבת להיות ההתנהגות שלי – כדי לענות על שאלות לגבי התנהגויות בעבר, המשיבים משתמשים לעתים קרובות בהתנהגות הנוכחית שלהם כאמת מידה והם שואלים את עצמם אם קיימת סיבה להאמין כי ההתנהגות הקודמת שלהם הייתה דומה, או שונה מן ההתנהגות הנוכחית שלהם. אם הם לא רואים סיבה להניח כי התנהגותם השתנתה לאורך זמן, הם משתמשים בהתנהגות הנוכחית שלהם כהערכה להתנהגותם בעבר. אם הם כן מאמינים כי התנהגותם השתנתה, הם מתאימים את ההערכה הראשונית בהתבסס על ההתנהגות
20
הנוכחית שלהם כדי לשקף את השינוי שנערך. הדיון הקודם שלנו לגבי פירוק כבר הדגים הסקות מסוג זה. באופן לא מפתיע, הדיווחים הנוצרים של התנהגות בעבר נכונים עד לרמה שהתיאוריות הסובייקטיביות של המשיבים לגבי יציבות ושינוי הן נכונות. למרבה הצער, המקרה כזה לעתים
.(Ross, 1989
רחוקות )עבור סקירה נרחבת, ראה
בתחומים רבים, אנשים משערים רמה גבוהה באופן בלתי מציאותי של יציבות, הנובעת מתת- הערכות של רמת השינוי שהתרחש לאורך זמן.בהתאם לכך, מחקרים רבים מצאו כי הערכות רטרוספקטיביות של הכנסה 1954) (Withey, ושל צריכת טבק, מריחואנה ואלכוהול ) Collins,
1985 Johnson, & Hansen, (Graham, היו מושפעות במידה רבה מן ההכנסה או הרגלי הצריכה בזמן הראיון. מצד שני, כאשר למשיבים הייתה סיבה להאמין בשינוי, הם ידווחו על שינוי, גם אם שינוי לא התרחש 1989) .(Ross, למשל, (1986) Conway and Ross ביקשו מהסטודנטים שלהם להשתתף באימון מיומנויות למידה שלא שיפרו את המיומנויות שלהם בשום מידה אובייקטיבית )ולא היה צפוי כי יעשה זאת.( לאחר האימון, החוקרים ביקשו מן הסטודנטים להיזכר בעד כמה
הם היו מיומנים לפני האימון. יישום תיאוריה אפשרית של שינוי, כלומר שהאימון שיפר את המיומנויות שלהם, המשתתפים הסיקו כי המיומנויות הקודמות שלהם היו צריכות להיות הרבה יותר גרועות בהשוואה לאחרי האימון. לכן, הם דיווחו בראייה לאחור שהיו להם מיומנויות פחות טובות ממה שהם אמרו לפני האימון, כפי הנראה תוך אישוש הצלחת ההתערבות. תוצאה זו הושגה אף על פי שהיו תמריצים עבור המשיבים על-מנת שייזכרו בתשובות הקודמות שלהם
בצורה המדויקת ביותר. כפי שציינו (1986) Conway and ,Ross תמיד אפשר לקבל מה שרוצים
בתנאי שרוב
אפשרות זו היא בעייתית במיוחד במחקר הערכה,
על-ידי שיפור מה שעשית.
המשיבים אולי
כתוצאה מכך,
ההתערבויות צפויות לעורר תיאוריה סובייקטיבית של שינוי.
יצטרכו לבנות מחדש את ההתנהגויות המוקדמות שלהם כאילו הן היו בעייתיות יותר ממה שהן היו באמת כפי הנראה תוך אישוש הצלחת ההתערבות – בתנאי שהם מאמינים כי ההתערבות הייתה אמורה לעזור להם )אמונה הכוללת תיאוריה סובייקטיבית של שינוי.( בניגוד לכך, הם יכולים לבנות מחדש את ההתנהגויות המוקדמות שלהם כאילו היו פחות בעייתיות, וקרוב יותר להתנהגויות הנוכחיות שלהם, אם הם מאמינים כי ההתערבות לא הייתה צפויה לעזור להם
)אמונה הכוללת תיאוריה סובייקטיבית של יציבות.( נושא זה דורש חקירה סיסטמתית בהקשר של מחקרי הערכה. ההמלצה העולה ממחקר זה, לא
תהיה מפתיעה עבור חוקרי הערכה: בקשה מן המשיבים בפרוייקט לדווח לגבי האופן שבו
התנהגותם השתנתה במהלך ההתערבות, או מה הייתה התנהגותם לפני ההתערבות, סביר כי תביא לבניות-מחדש המבוססות על תיאוריה. בניות אלה מחדש הן חסרות תועלת כמידות של שינוי אובייקטיבי, למרות שהן יכולות להיות בעלות עניין כמידות של התפיסות הסובייקטיביות של המשתתפים. על-מנת להעריך את השינוי האמיתי, יש להסתמך על תפיסות לפני-אחרי או טיפול- בקרה, ואם פספסנו את ההזדמנות לשאול את השאלה הנכונה לפני ההתערבות, לא ניתן
לעשות הרבה לאחר העשה כדי לפצות על ההשמטה.
